בס"ד
לא מכבר הזדמן לי להיות נוכחת באירוע משפחתי. אירוע מוקפד. מתוכנן.
עשוי בטוב טעם. מכיל כמות גדולה של אורחים שעשו הכל בכדי לשמוח. בכדי להנעים את
החתונה לחתן ולכלה.
די הרבה אנשים הכרתי שם. קצת חברים, קצת משפחה. קצת מכל דבר שקוראים
לו "עבר רחוק". אנשים שהיו חלק מקומפלקס שלם שנקרא חיים. ועיצבו את
הימים ואת הלילות שלא תמיד היו ברורים לי כל כך.
אנשים שאני קוראת להם תחנות בזמן. סוג של תחנות שחיפשתי למצוא בהם
חניה של קבע. חניה של מנוחה, חניה שתביא איתה אולי קצת אושר.
סוג של תחנות שעברתי דרכן בדרך הביתה. בדרך לתחנה הסופית בחיים. תחנות שהיו שם וכיוונו אותי בסופו של דבר רק למקום אחד.
למקום שבו מתנקזות כל השאלות ששאלתי בכל פעם שגיליתי שעליתי על
האוטובוס הלא נכון ורק באמצע הדרך שמתי לב שהוא נוסע בכיוון ההפוך.
למקום שלא ידעתי איפה אני מתחילה ואיפה האני שלי מתחיל להטשטש ולאבד
צורה. לנקודה שלא ידעתי היכן להניח את האצבע המדוייקת ולהודות בטעות. לרגעים שבהם
שכחתי איפה השוליים ואיך מוצאים אותן בחזרה.
למקום שבו לא ידעתי איך לסיים את מה שרק התחיל, ואיך שוברים את הכלים
בלי לפגוע באף אחד. ואיך להוריד את הראש ולתת לסערה שמעלי לחלוף. ואיך קמים בכל
בוקר מחדש בידיעה ברורה שחייבים להחליף אוטובוס לפני שיהיה מאוחר מידי.
הרבה תחנות בזמן ראיתי באותו אירוע משפחתי. תחנות שהיום מתחוור לי שהן
רחוקות ממני כשנות דור. תחנות שחלפו לנגד עיני כמו חלום. תחנות שבכל אחת מהן פגשתי
אותי. ואת החולשות שלי. את מה שהשארתי מאחור. את כל מה שלא הצלחתי לפתור בעצמי.
וכשיצאתי מהחתונה לאחר כמה שעות הבנתי שיש לי לאן לחזור. שיש לי בית.
ואני לא מתכוונת לבית מאבן וגג רעפים. אני מתכוונת לבית אמיתי. בית שקירותיו
עשויים מגידים של נשמה, והרצפה עשוייה מבטון יציב של אמונה.
כל כך הרבה תחנות ראיתי באותו הערב והבנתי שכל תחנה שעברתי, כואבת ככל
שתהיה, היא זאת שעיצבה לי את המחר. והכריחה אותי לברוח. היא זאת שכיוונה אותי לברוח
לזרועותיו של אבא שבשמיים. היא זאת שעזרה לי לפתוח עוד מנעול אחד.
נכנסתי הביתה לפני חצות הלילה, ולשם שינוי לא הרגשתי עייפות, ולא
הפריע לי שיש כלים בכיור, ושאריות של ארוחת ערב בסלון. הלב רצה רק להודות.
התיישבתי על הספה והרגשתי הודיה עצומה לקדוש ברוך הוא. הבנתי כמה חסד
ורחמים טמונים בעובדה שהוא לא ויתר עלי, ושמע את קולי ממקום נמוך כל כך. בערב הזה
כשראיתי את כל התחנות בזמן שחלפו לנגד עיני, הבנתי שזכיתי. זכיתי בענק. בחסדי השם
זכיתי לחזור בתשובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: