שיעור בהמתנה

בס"ד

 

הבטחתי לעצמי לא להתלונן על החום. לא להתלונן על הלחות, לא להתלונן על היתושים ועל הנגזרות של הקיץ. הבטחתי. אבל כנראה שאני לא מספיק טובה בהבטחות שקשורות למזג האוויר.

קצת קשה לי עם זה שהרעש היחידי שמלווה אותי כמעט כל היום זה הרעש של המזגן, או המאוורר, או שניהם ביחד, עד שלפעמים יש בי חשש שבכוונתם להישאר מחוברים לשקע החשמל לנצח.

זה מרגיש שהכל עומד מלכת. הכל נעצר ולא מתקדם לשום מקום. הכל עייף ובלי יותר מידי כח. סוג של עייפות שהצטברה די הרבה זמן ואין לה כוונה לפוג גם אחרי שנת צהריים איכותית.

אחרי שגמרתי את מכסת התלונות היומית ניסיתי להתבונן. ניסיתי להבין. לבדוק איפה כל חודש תמוז בואכה חודש אב פוגש אותי בחיי היומיום. איפה הקיץ הלוהט משקף אותי. משקף את רונית. את המציאות העכשווית שלי.

ניסיתי לבדוק איפה העייפות שלי באה לידי ביטוי. איפה אני מרגישה שאין לי יותר מידי כח. איפה זה נגמר אצלי הרבה לפני שזה התחיל. ניסיתי לבדוק איפה אני מרימה ידיים ולא מתקדמת לשום מקום.

חלפה במוחי המחשבה שאולי המטרה של הקיץ זה להצביע על סיום. להצביע על סיום השנה. הקיץ בא ללמד אותנו ואותי במיוחד שאולי זה הקץ. קיץ מלשון 'קץ'. הקץ של השנה ממשמש ובא.

אולי השרב הכבד שמייבש כל חלקה טובה, בעצם קורא לעצור, בעצם מבקש ממני לעשות סיכום. מבקש ממני להכין רשימה סופית עם הסקת מסקנות.  

אולי הקיץ בא לומר לי שמעכשיו זה יכול רק להשתפר. שמעכשיו זה יכול רק להיות טוב יותר. שעכשיו אני נדרשת להיות במצב של המתנה מבלי יכולת להשפיע על מזג האוויר או לעשות משהו. עכשיו אני צריכה רק להמתין לרוח. להמתין לגשם. להמתין עם הרבה סבלנות וגישה חיובית לסביבה הקרובה שחיה איתי בתוך הבית.

הקיץ אולי בא ללמד אותי שיעור בהמתנה. שיעור בעצירה. שיעור שמחייב אותי להישאר במקום אחד, מבלי לנקוט עמדה. מבלי להיות תמיד בשליטה. הקיץ בא ללמד אותי לעצור ולקחת נשימה עמוקה עמוקה, ולדעת שעכשיו אני מחכה.