מאמינה - טור חדש

 בס"ד 

אני רוצה לספר לכם שהתעייפתי. התעייפתי ואין לי את הכוחות להתמודד עם כל הווירוסים למיניהם. אין לי את הכח להתמודד עם כל החיידקים, והשיטפונות. אין לי את הכוחות להתמודד עם כל השמועות על הרשעים שרוצים להשתלט על העולם.

מספיק רגע אחד של הצצה מחוץ לארבע אמות בכדי להבין שמשהו קורה בעולם. בכדי להבין שמשהו קורה מעבר לים. יש משהו שקורה מחוץ לבועה הבטוחה של חיי.

כמו כולם שמעתי על שיטפונות ועל רעידות אדמה ועל בלבול אחד גדול ששוטף את כדור הארץ. כדור שלפעמים שוכח שהוא כדור. כדור שלעיתים שוכח את תפקידו בעולם.

כמו כולם שמעתי על הווירוס החדש ועל החיסונים שבאים בעקבותיו, וירוס שמרגיש לי כואב מידי. וירוס שמרגיש לי אורח קבוע מידי. וירוס שאין לו תוכניות לעזוב בקרוב, גם תמורת תשלום כספי גבוה.

כמו כולם, גם אצלי הלב מרגיש את הפעימות החסרות ואת החששות שמגיעות כשיורד הערב ומפזר עלינו אי ודאות אחת גדולה. ודאות שלא נגמרת איפה שההגיון מתחיל.

כמו כולם גם אצלי לפעמים יש תחושה חסרה. תחושה של חוסר ידיעה. תחושה של פחד שמתגנב בזהירות ושואל שאלות שנשארות פתוחות. שאלות שאף פעם לא ידעתי לענות עליהן.

כמו כולם גם אני נמצאת במצב של המתנה. המתנה לימים אחרים. המתנה לימים של משיח וגאולה. המתנה לימים שנזכה לשבת בשלווה. המתנה לימים שאין בהם קורטוב של דאגה.

התעייפתי, וזה סופי. התעייפתי כי הבנתי שההתעסקות בזה לוקחת ממני את הכוחות. ההתעסקות במה שקורה ובמה שאולי יקרה שואבת ממני את מיכל הדלק שאיתו אני קמה בבוקר.

ההתעסקות המיותרת בעתיד אפילו הקרוב גורמת לי לדאוג. גורמת לי להתעסק בתפל. גורמת לי להתעסק בחושך במקום לחפש את המתג של האור.

הרבה מאד זמן אני מוטרדת וחושבת שאולי הקדוש ברוך הוא מינה אותי ליועצת האישית שלו. יועצת שלא סומכת על מי שתופס את ההגה. יועצת שנמצאת במצב של חוסר אמונה מוחלט.

אז עם כל העייפות המצטברת, אני מחליטה לאסוף את עצמי ולהיכנס פנימה. לאסוף את עצמי  ולהקשיב לנשמה. להקשיב לנקודת האמת שנמצאת בתוכה. להקשיב לקול שמעיר אותי בבוקר בלחישה אחת דקה.

החלטתי להיכנס פנימה ואולי בפעם הראשונה להיות יהודייה בעלת אמונה פשוטה ותמימה. יהודייה שלא מתרשמת מקולות הרקע שנשמעים ברחובות. יהודייה שלא מתרשמת מהרוחות שנושבות. יהודייה שלא מפחדת מהמלחמות שאולי צפויות.