בס"ד
חזרתי
הביתה מהחתונה. מתוקף הנסיבות יכולתי להשתתף רק בחופה. הללי חיכתה לי בקוצר רוח שאחזור
ואספר לה איך היה. סקרנית לשמוע את הפרטים.
אחרי שהשבתי
על כל השאלות, הרגשתי שמשהו מציק לה. כיסיתי אותה בשמיכה ושמעתי אותה קוראת
לי בשקט "אמא", הקול שלה היה
מהוסס משהו. "כן מתוקה" השבתי בתקווה שזה לא יגרום לה להישאר ערה עוד
הרבה זמן.
"אמא",
הללי נתנה לי את היד, מתבוננת בי מתוך החושך "מה היית עושה אם לא היית חוזרת בתשובה,
איפה היית היום?" הייתי קצת מופתעת. לא הייתי מוכנה לשאלה הישירה הזאת.
שאפתי
עמוק לתוך ריאותיי נשימה עמוקה. מנסה לברור את המילים שלי. לדייק בתשובה לילדה בת
עשר בסך הכל, שיודעת לצלול לנבכי הנפש.
"האמת",
השבתי לה תוך כדי שאני מאמצת אותה חזק לתוכי, "האמת, הללי, שאם לא הייתי
חוזרת בתשובה, אני לא בטוחה שהייתי חיה היום".
הרגשתי
שהדמעות חונקות את הגרון, מנסות להשאיר בפנים את הסיפורים. את הדמויות. את הריחות.
את כל המקומות שלא כתובים בשום מקום.
אני
באמת חושבת שלא הייתי בחיים היום. כי חיים בלי להיות מחובר לקדוש ברוך הוא זה לא
חיים. כי חיים ללא שבת, ללא ניגון, ללא הכנפיים של אבא, זה לא חיים.
"למה
את בוכה אמא?" המשכתי לחבק אותה. איך
אפשר להסביר לילדה בת עשר מה זה לחזור בתשובה. כמה ויתורים אתה עושה. כמה חתיכות ממך
אתה משאיר מאחור.
איך
אפשר להסביר לה מה זה לחצות את ים סוף כשכל מצריים רודפת אחריך. מצריים שנחושה
להחזיר אותך אליה. עם כל העבודה זרה ופרעה שעומד בראשה.
איך
אפשר להסביר לילדה כל כך קטנה מה זה לעמוד מול כל העבר שלך שהיה לו טעם של מים
גנובים ולהילחם על כל חלק בנשמה שלך. על כל פיסה של שמים.
איך
אפשר להסביר את הקושי בלהשתחרר מיצר הרע שכל הזמן מזכיר לך איפה השארת את העקבות
שלך. איפה פישלת בדרך. וכמה פסגות עוד יש לפניך.
איך
אפשר להסביר לה שיותר מידי זמן הייתי בגלות. גלות של הדעת, יותר מידי זמן הייתי
רחוקה, חיה חיים מקבילים. חיים של חוסר משמעות. חיים שמבחינתי הם לא חיים בכלל.
"אני
בוכה הללי שלי, כי אם לא הייתי חוזרת בתשובה הייתי מתה. אחרי שחזרתי בתשובה הבנתי לראשונה
מה ההבדל בין החיים למתים".
נשקתי
לה על המצח, מבקשת ממנה לישון כי מחר יש בית הספר. נושמת לתוכי את הריח המתוק שלה.
ריח שהוא עדות נוספת לרחמים הרבים. לרחמים שנקראים תשובה. לרחמים שנקראים יהדות.
לרחמים שנקראים דבקות. לרחמים שנקראים להיות בין החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: