לב משתוקק

 בס"ד

 

מסופר שלפני שנים היה אבא שביקש משני בניו שיכינו לו כוס של קפה. ניגש הבן הראשון והביא לאביו כוס קפה בדיוק כפי שאביו ביקש. ניגש הבן השני והכין לאביו כוס של קפה אבל טרח להוסיף כמה עוגיית של שוקולד בצד, ועוד 2 ביסקוויטים.

התרומם האבא מעל כסאו ונשק לבנו השני ואמר לו "יודע אני שאתה אוהב אותי מאד. והיה חשוב לך לתת לי את מבוקשי ואת צרכי, אבל מרצונך החופשי הוספת גם עוגיות וביסקוויטים, אפילו שלא ביקשתי".

כשאנחנו מגיעים לט"ו באב, ליום שכולו אהבה צריכים לזכור שאבא שבשמיים מבקש מאיתנו לקיים תורה ומצוות. לקיים את ההלכות. לקיים את החוקים ואת המשפטים.

ובפנינו קיימות 2 אפשרויות. בפנינו עומדת האפשרות לרצות. בפנינו עומדת האפשרות לתת לו כוס של קפה בלבד. או לתת לו גם כמה עוגיות שמריחות נפלא בצד.

התפקיד שלנו כיהודים לבדוק בכל בוקר מה עדיין לא נתתי. איזו עוגייה עדיין לא הכנתי. איזה סנטימטרים נוספים בחצאית עדיין לא הוספתי. איזה צווארון בחולצה עדיין לא סגרתי.

יהודי אמיתי צריך לחשוב תמיד על הנקודה של מעבר. על הנקודה של יותר. יהודי חייב לחשוב על עשייה שבאה ממקום של אהבה. עשייה שבאה ממקום של מסירות נפש. ממקום שנמצא הרבה מעבר לכוחות שלי. הרבה מעבר לרצונות.

יהודי חייב לפשפש היטב ולתת דווקא איפה שהכי כואב. איפה שקשה. איפה שחם והטמפרטורה בחוץ מרקיעה שחקים. איפה שאני לא מסוגלת להתלבש בצניעות.

יהודי צריך לתת את העוגיה בדיוק בנקודה של ההתנגשות. בנקודה שהרצון של החברה מתנגש עם הרצון של השם. בדיוק בנקודה שהיכולות נגמרות והאמונה הפשוטה עוזבת לנו את הידיים. האמונה התמימה עוזבת את הבית.

ט"ו באב זה תזכורת לעוגיות. תזכורת לעוגיות מתוקות שנאפו עם הרבה שוקולד. עוגיות עם הרבה אבקה של סוכר שמפוזרת מעל. עוגיות עם לב גדול שמחכה רק לתת. לב גדול שכולו משתוקק.  

ט"ו באב זה תזכורת לאהבה שאף פעם לא נגמרת. זה תזכורת לגעגועים. געגועים לטאטע. געגועים לבית המקדש. געגועים לשכינה. געגועים לחיבוק של אבא אחד. אבא אחד גדול ונורא.

ט"ו באב זה חיים שלמים שמתפרסים על אלפי שנים ולא נותנים מנוח ללבבות הכואבים. ללבבות שמחכים. ללבבות שמצפים. ללבבות שפעם אחר פעם מתנפצים. ללבבות שאת אבא שבשמיים כל כך אוהבים.