שערי דמעה לא ננעלים

בס"ד


"נדי ספרת אתה, שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך..."
                                                                                                                        (תהילים פרק נ"ו)


דוד המלך (זיע"א), מבקש מבורא עולם שיספור את הנדודים שלו, את כל הימים שבהם היה נע ונד מרוב התלאות שעברו עליו.

הוא מתחנן אל מלכו של עולם שישים את דמעותיו בתוך הנאד (סוג של מימיה תנכית), ואין לו ספק שדמעותיו לא הולכות לאיבוד. הכל שמור ונצור אצל השם.

אחי ואחיותי היקרים, דוד המלך מלמד אותנו שלכל יהודי יש נאד של דמעות שנמצא בכפות ידיו של השם יתברך ובו הוא סופר ומחבק אותן אחת לאחת.. שערי דמעה לעולם לא ננעלים, תזכרו שאותן דמעות מלוחות הינן המפתח האמיתי לשער הרחמים.