געגועים

בס"ד

הזיכרון האחרון שלי ממך היה כמה שעות לפני לכתך. כמה שעות לפני שארזת את כל תמונות הילדות ואת הריח הנפלא, בתוך דבר אחד שנקרא סבתא. סבתא מרים. סבתא שלי.

לא יודעת למה רציתי לכתוב לך. אבל בשבת האחרונה זה הרגיש לי דחוף לשתף אותך במחשבות שעוברות לי בראש. לשתף אותך ברגעים האלו שאני מחפשת את המקום שלי, ואת העקבות בחול של אבא שבשמיים.  

בחיים של תחרות בלתי נגמרת וחתירה להשגת עוד מנות גדושות מהחיים שחייתי, לא הבנתי שאני מאבדת את התמימות. לא הבנתי שהאמת לא מונחת אצלי בכף היד.

ככל שאני צועדת בדרך של תשובה. בדרך של נדודים בין העולם הזה לעולם הבא, אני מתחילה להבין את הגודל שלך. אני מתחילה להבין מה פספסתי ואיך זה שלא ישבתי כל החיים לצידך. איך זה שלא ישבתי למרגלותייך.

לא השכלתי לראות מבעד לשתי המטפחות שעטפו לך את הראש. מבעד לפשטות ולהסתפקות במועט שאת היא זאת שחיה את החיים האמיתיים. את היא זאת שהרבה הרבה יותר חכמה ממני, גם בלי ללמוד לתואר ראשון, גם בלי לרכוש מעמד חברתי גבוה. ובלי לרוץ כמו מטורפת אחרי ההבל.

לבושתי הרבה לא הבנתי איך אפשר לחיות ללא המודרניזציה וללא הנאות העולם הזה. איך ייתכן להסתפק במרק ובפרוסת לחם ושהשיא של היום מבחינתך זה לדבר עם הקדוש ברוך הוא ? לדאבוני לא ידעתי שהאושר האמיתי נמצא בבית שלך. בשכונת מרמורק העתיקה.

מסירות הנפש שלך ראויה להערצה. אפילו שלא ידעת לקרוא ולא ידעת לכתוב. לא חיפשת קיצורי דרך. אפילו שלא היית בקיאה בהלכה והכוונה של הברכות, הלב שלך היה נתון למקום אחד. הלב שלך היה בידיים של הרועה הנאמן.  

אט אט מתחוור לי כמה טעיתי וכמה השגיאה היתה מביכה. לא שיערתי בנפשי שהדרגה הקשה ביותר בעולם היא להיות את. שהדרגה הקשה ביותר היא להיות יהודי פשוט. יהודי שמאמין בקדוש ברוך הוא ללא פשרות. יהודי נאמן לרועה. יהודי כמו שאת היית.

והנאמנות הזאת שאני כותבת עליה זה משהו שאני מנסה לרכוש. זה משהו שכל יום מוציא ממני דם, ומוריד לי דמעות, זה משהו שעולה לי בחיבוטים של הנפש, ובשאלות שנותרות ללא מענה.

האמונה שלך במלכו של עולם בתוך כל החושך שהיה סביבך מביאה אותי להבנה שאני רק בתחילת הדרך. אני נמצאת בפתח. בפתחו של המסע המאתגר כל כך שנקרא אמונה פשוטה ותמימה.

אין לי בכלל מושג איך אני מסיימת את המסע, אך אני יכולה להבטיח לך שלא אפסיק לרגע לחפש אחרי התמימות, לחפש אחרי הפשטות, לחפש אחרי מוצא פיו של הקדוש ברוך הוא. אני מבטיחה לך סבתא מרים שעד נשימתי האחרונה אעשה הכל בכדי להיות ראויה להיקרא יהודיה.