עוברת אורח

בס"ד

הכי קשה זה להבין את הזמניות שלי בעולם. את שעון החול שעומד לנגד עיני ומנסה להסביר לי בסבלנות רבה, שכל מה שאני מרגישה, שכל מה שאני בטוחה שאני רואה, זה בעצם משהו חולף. זה לא באמת שלי. זה לא באמת נשאר לי בידיים.

בנקודה אחת של זמן אתה מבין שאין לך בלעדיות על כלום. אין לך שליטה על הזמן שהגעת לכאן או על השנייה שתעזוב יום אחד. אין לך טאבו אפילו על עצמך. 

הגעתי לכאן רק לביקור קצר. רק בכדי לברר לעצמי כמה דברים. הגעתי לכאן לא בכדי לתקוע יתד ולא בכדי להישאר כמה שיותר. הגעתי לכאן בכדי לעזוב יום אחד.

לרגעים מסויימים התובנה הזאת מתגנבת לתוך המחשבה, ומאלצת אותך להביט על החיים. מאלצת אותך להביט על העוברים ושבים ועל מה אני עושה פה בכלל. לרגעים מסויימים שבהם הראות בהירה יותר עבורי מסתבר לי שאני רק עוברת אורח בעולמו של הקדוש ברוך הוא.

סברה שמחייבת אותי לנקוט במשנה זהירות. ולהתחשב באורחים הנוספים שעושים איתי את אותה הדרך. סברה שמחייבת אותי לשים לב לפרחים שפורחים בגינה ורגישים כל כך לאור.

להיות עוברת אורח זה מחייב אותי להקשיב. להקשיב לקולות שקוראים לי לאסוף את האבנים והמרגליות שנקרות לי באמצע המסע. קולות שקוראים לי להמשיך ולא להירתע. קולות שקוראים לי לא להביט לאחור.

להיות עוברת אורח זה מחייב אותי לראות את עצמי מבעד למסך. מבעד לכל מצג השווא שנקרא "עלמא דשיקרא". זה לראות את מלכו של עולם בכל נסיון שאני עוברת, ובכל קרן של רחוב, חדה ככל שתהיה.

להיות עוברת אורח זה מחייב אותי לקבל את ההנהגה של מלך העולם באהבה. זה לדעת לקבל את המלכות הזאת בהכנעה. גם אם לפעמים זה פוצע אותי. גם אם זה דוקר. אני חייבת להמשיך את ההנהגה הזאת לקבל.

להיות עוברת אורח זה מחייב אותי לשאול מי ברא את אלה, ומי עשה אותם שונים ממני. זה מחייב אותי לשאול מתי יסתיים המסע, ואם בכלל אני אהיה מוכנה, ואולי זה רק לעבור לתחנה הבאה.

להיות עוברת אורח זה מחייב אותי לאהוב. לאהוב את המלך ואת האורחים הנוספים, זה מחייב אותי להיזהר שלא לפגוע ברגשות של אחרים. זה לאהוב בחינם גם כשהלב סגור על מנעול ובריח. ושום הסבר את הדעת לא מניח.

להיות עוברת אורח זה להריח את הבשמים שבארמון, שמזכירים לי שדלתו של המלך פתוחה בכל יום. זה להריח את התפילות שעולות לאיטן, ומבקשות שיהיה ערך לשהות שלנו כאן. להיות עוברת אורח זה בעצם להוקיר את הדרך ואת הזמן, שאולי עוד נותר....