הרב חיים שמואלביץ', אחד מגדולי התורה של המאה ה-20, ראש ישיבת מיר לשעבר מסביר איך לוקחים יוזמה להשתנות. הוא כותב שכשהתורה מספרת לנו שכל מי ששמע על קריעת ים סוף נדהם: "שמעו עמים ירגזון [התחלחלו]; חִיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום; אילי [גיבורי] מואב יאחזמו רעד; נמוגו כל יושבי כנען..." (שמות טו, יד-טו) רק יתרו, חמיו של משה, החליט להעביר את הדברים לפסים מעשיים. יתרו נדהם לרגע כמו כולם. ובכל זאת, מתוך מאות אלפי אנשים, רק הוא לבדו שינה את עצמו לתמיד. כמה פעמים אנחנו מתנסים ברגעים חולפים של השראה והתעוררות, ובכל זאת, השעון הפנימי שלנו ממשיך לתקתק מתוך שביעות רצון שאננה? כמה פעמים אנחנו שומעים צלצול פעמוני אזעקה, אבל לא קופצים על ההזדמנות של הרגע אלא מעדיפים לחזור לתנומת השוטים שלנו?
החיים מלאים בהזדמנויות מוחמצות. כמה חבל. כמה אתגרים אנו פוגשים בחיים האישיים, ובאופן אוטומטי מניחים שהם "מחוץ לתחום" שלנו? כמה פעמים חשבנו, שקלנו או סתם דמיינו, שגם אנחנו יכולים ללמוד קצת תורה? אך מחליטים לפטור אפשרויות והזדמנויות צמיחה במחשבות שגויות, "לא ככה חינכו אותי: "אין לי זמן", "אני לא יודע ארמית" או "ממילא אני אף פעם לא אהיה רב" או "אני כבר מבוגר מדי... אפשר ללמוד תורה גם בלי לפטפט בארמית שוטפת, ואף אחד לא זקן מדי. ולמען האמת, לא ממש משנה כמה אנחנו לומדים – זה יכול להיות 30 דקות ליום או 10 דקות לשבוע. העיקר לא להניח ללימוד התורה להצטרף לרשימת ההזדמנויות שהוחמצו.
אילו היינו שומעים בקולן של אותן קריאות, גם אנחנו היינו יכולים לקבל את ההשראה, לצמוח ולשנות את עצמנו ואת העולם. זה קרה ליתרו. אם נבחר בחוכמה ונפעל באופן מעשי, זה יכול לקרות גם לנו. אנחנו חייבים להבין שהחיים שלנו נמצאים באחריותנו. כשאנחנו מבקשים מחילה ובאמת מתפללים על כך, ה' יעזור לנו כפל כפליים. אנחנו לא עוברים על הרשימה הארוכה כדי ליידע את האלוקים. אנחנו צריכים ליידע את עצמנו, לקחת אחריות על מעשנו ולהשתנות צעד אחר צעד. מה שחשוב זה להתחיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: