מעשה במשפחה שעלתה מגרוזיה ומתגוררת כיום בהרצליה, שזכתה שכל בניה הם תלמידי חכמים השוכנים קבע באוהלה של תורה וגם הבנות זכו להנשא לאברכים מופלגים.
באחת משיחותיו ברמת אלחנן סיפר הרה"ג רבי ראובן קרלנשטיין שכאשר התעניין אצל בני המשפחה על מה ולמה זכו לילדים שכאלה, סיפר האבא סיפור מרטיט על אביו, סב המשפחה.
בעיירה שבה התגוררו בגרוזיה, סיפר, התנכלו השלטונות ליהודים והציקו להם במאד, כאשר מרבית ההטרדות היו בעניין המקווה.
פעם שמע אבי המנוח שהשלטונות עומדים לערוך ביקור במקווה כדי לעמוד על מידת הנקיון שבו, והיה ברור שלאחר מכן תצא הוראה שבשל חוסר סטריליזציה יש לנעול את מקווה הטהרה על מנעול ובריח.
אבא ששמע מבעוד יום על הביקור המתוכנן, הקדים את אנשי הסיור בכמה דקות ונכנס לחדר המקווה.ברגע שהפקידים נכנסו וראו את הליכלוך שהצטבר שם, פתחו בצעקות על המלווים היהודים ו'הוכיחו' להם שהמים אינם ראויים לטבילה ולכן יש לסגור את המקום.
באותו רגע קפץ אבא שלי לתוך המקווה, לקח בידיו ספל גדול, מילאו במים ועשה עצמו כמברך ושתה את כולו עד הטיפה האחרונה. לאחר מכן אמר למפקחי השלטונות: כיצד אתם מעיזים לומר שהמים אינם נקיים, אם אני שתיתי אותם?!
מסירות נפשו של הסבא ניצחה את השלטונות ששנאת ישראל פיעפעה בקירבם, והם עזבו את המקווה ללא אומר ודברים.
הפועל היוצא מכך הוא, שיתכן וגם על המתעסקים במקוואות חופפת השגחה פרטית מיוחדת.
ואחר כך יפלא שאותו סבא זכה לנכדים כאלה?
ואחר כך יפלא שאותו סבא זכה לנכדים כאלה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: