2 בפבר׳ 2020

על צמיחה וט"ו בשבט

בס"ד




גינה. צמחים. פרחים. זה אחד מהדברים שאני הכי אוהבת לעשות. זה כמו לפתוח שער. להציץ לעולם אחר. שקט יותר. עולם של צבעים וריחות. הבריאה בשלמותה.

אפשר ללמוד על גדלותו של הבורא רק מלהביט על הצמיחה. ללמוד על הנס הזה שנמצא כמעט בכל מקום. נס שהתרגלנו אליו עד ששכחנו כמה שהוא מפליא.

בכל פעם שמתגנבת לתוכי קצת גאווה על ההשקעה המרובה וההצלחה שבאה בעקבותיה אני מחייכת ביני לבין עצמי שבעצם לא עשיתי כלום. כל הטבע המתפרץ הזה שייך לשם יתברך. ואני הקטנה רק נהנית ממנו מתקיים לצידי.

הגינה שלי די מעורבת. חלקה מורכבת מתבלינים של פיצה ומעשבים שאני שמה במרק, וחלקה מורכבת מבצל ירוק שתמיד מקשט את הסלט של שבת. גינה מלאה בניגודים. מחלקים שונים,  שלמדו איך לצמוח ביחד.

גינה שכולה השתקפות. השתקפות של חיים. השתקפות של תבלינים שמעורבבים בתוכי ומזכירים לי שגם אני צריכה ללמוד איך להיות מאוזנת. איך לשמור על המינון הנכון בין החמוץ לפיקנטי. בין המר למתוק.

אחרי שאני גוזמת עלים יבשים וענפים שנשרו, אני מגלה את מה שמשותף בינינו. מגלה את האמת שמסתתרת לה בשורשים. מגלה את הפחדים שנחבאים להם שם בתוך האדמה.

גם אצלי לקח זמן להבין שישנו צורך תמידי בניכוש עשבים שמגיעים מיד אחרי הגשם. לנכש אותם  לפני שיישארו לנצח. לנכש למרות המחיר הכואב.

ט"ו בשבט עבורי זה לא רק פירות יבשים. ט"ו בשבט זה תזכורת. תזכורת להתבונן בטבע. לראות את העקשנות שלו להמשיך ולצמוח. להמשיך ולשרוד גם אם הרוח קרה והאדמה היא בוצית. הפריחה חייבת להמשיך את שליחותה.

חג האילנות מאפשר לנו הצצה נפלאה לכח הרצון הטמון בתוכנו. נותן לנו הבנה שגם אנחנו חייבים להמשיך הלאה. שאין לנו את הפינוק הזה להרים ידיים, להיחלש. אין לנו אפשרות להפסיק ככה פתאום רק כי לא מסתדר לנו.

להיות צמח בעולמו של הקדוש ברוך הוא, מחייב אותי לבחור. לבחור אם להוציא את עלי הכותרת, למרות כל הקוצים שיש סביב, או לבחור להיות עלה נידף ברוח. הכל תלוי בנקודת הבחירה שלי. והיא רק שלי.

ט"ו בשבט זה תזכורת שהעבודה שלנו כיהודים זה בעיקר לבחור. לבחור בין הטוב והמוטב. לבחור בין הקודש והחול. לבחור בין התכלית לחיים של חושך. לבחור בצמיחה תמידית. לבחור אם להמשיך להאיר.

אסור לנו להיכנע לרגשות של ויתור. של ייאוש. אסור לנו להפסיק באמצע לטפל בגינה. לטפל בנשמה. אסור לנו להפסיק לייצר את הדשן הטבעי שנמצא בתוכנו ולידנו. אסור לנו להפסיק ולהיות פרחים. אסור לנו כיהודים להתרחק מעץ החיים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מאת:

תגובה: