אני זוכרת רגע אחד....

בס"ד

אני זוכרת רגע אחד שבו כל השאלות ששאלתי, התחברו להן. שעל כל שאלה ושאלה קיבלתי את התשובה. קיבלתי את המענה למה שהציק לי בבטן. למה שהניע את הנשמה.  

אני זוכרת רגע אחד שבו לכל הפחדים שפחדתי, נפתחה דלת. שלכל מה שגרם לי להישאר מתחת לשמיכה ולא לראות את מה שמעבר, נפתח מקום של אהבה.

אני זוכרת רגע אחד שעל כל הפצעים שנפצעתי שמו לי תחבושת. שכל פעם שחיפשתי את המקור של הכאב לדעת מאיפה זה מדמם, הרגשתי יד מרגיעה.

אני זוכרת רגע אחד שכל התירוצים שתירצתי קראו לי לעצור. שכל פעם שחיפשתי לתת לגיטמציה לדבר הלא הגיוני הזה שנקרא אני, היה מישהו שהסביר לי שזה לא הכיוון הנכון.

אני זוכרת רגע אחד שכל התסכולים שנרדמו איתי כל לילה הזמינו אותי להתעורר. הזמינו אותי לקבל מהם קורטוב של השכלה. לטעת בי מעט הבנה.

אני זוכרת רגע אחד שכל החלומות סיפרו לי שהם רק חלומות עם חיי מדף קצרים, והתפקיד שלהם מסתיים בבוקר. איפה שהשמש מתחילה להאיר.

אני זוכרת רגע אחד שבו כל השקרים שסיפרתי לעצמי הביטו לי בלבן של העיניים וביקשו ממני לפרום את החוטים העדינים שמהם הם עשויים. להתחיל לקחת אחריות על זה שהם בכלל קיימים.

אני זוכרת רגע אחד שבו הנחתי את מקל הנדודים והפעם לתמיד, את המקל הזה שליווה אותי בשדות של זרים. והצביע על כך שהימים של ילדותי הולכים ונגמרים.

אני זוכרת רגע אחד מופלא. רגע אחד של חסד שקוראים לו "לחזור בתשובה". שבו כל החלקים של הפאזל הזה מרכיבים ממני חיים. מרכיבים אותי מחדש.

אני זוכרת רגע אחד שלא ידעתי בכלל איך עומדים על הרגליים ואיך קוראים את הסימנים. ומי מבטיח לי שבסופה של המציאות העייפה אמצא את דלת הכניסה.

אני זוכרת רגע אחד שבו החלטתי שאני יותר לא מתפשרת. שאין מצב שאני מוותרת. שזה לא חשוב מי הולך לפני ומי נמצא בצדדים. אני חוזרת אל מעיין החיים.

אני זוכרת רגע אחד שעזבתי והשארתי מאחור את כל מה שמוכר ואת כל מה שמקובל בעיני כולם. וביקשתי לחזור בתשובה. בקשתי לחזור לנקודת ההתחלה.

אני זוכרת רגע אחד שבו הבנתי שלחודש אלול יש זרעים משלו. שיש לו זרעים שנובטים ומפוזרים בתוכי כל השנה. זרעים שמזכירים את הנועם האמיתי שנמצא ביראה.  

אלול מזכיר לי רגעים מיוחדים של התעוררות ושל נשמה, ואיך זה מרגיש כל יום לחזור אליו בתשובה. אלול קורא לי להמשיך בכל הכח את הדרך, עד שאכנס ברחמים לשער של המלך.