שיקרו לי

בס"ד

שיקרו לי / רונית שיינפלד


אם יש משהו שמכעיס אותי, אבל מכעיס באמת זאת העובדה שאני מרגישה ששיקרו לי.

שיקרו לי כל החיים.

אף אחד לא עצר אותי באמצע הילדות ואמר לי, "תשמעי יש בורא עולם", 
אף אחד לא טרח לומר לי "אפשר גם להתפלל אליו".

שיקרו לי כל החיים.

איך אף פעם המורה בבית הספר לא טרחה לשאול אותי אם אני יודעת איך נוצר העולם, 
אם יש אלוקים ששומע את כולם. 

שיקרו לי כל החיים.

אף אחד לא אמר לי שלהתגייס לצבא זה לא רצוי ולא רק מטעמי צניעות.
בעצם לבת של מלך אסור לקבל פקודות. בת של מלך היא טהורה וקדושה
ועשוייה מחומרים אחרים.

הוי...כמה ששיקרו לי כל החיים.

איך לא הבנתי שלהתחתן זו מצווה עצומה, וזו דרך של חיבור ובניית בית בתחתונים 
לשכינה הקדושה. איך לא ידעתי שלהביא ילדים לעולם מצריך לחנך אותם לדרך של 
תורה ומצוות, דרך אחרת ממה שאני עברתי.

שיקרו לי כל החיים.

אני כועסת ויש לי את הזכות המלאה, אני כועסת כי לקחו ממני את אפשרות הבחירה.
לא גילו לי אבא שאתה מצוי ומשגיח וכל כך קרוב, ועושה לנו כל כך טוב.

אם חושבים על זה מדובר בסוג של יתמות. סוג של ללכת לאיבוד בלי לדעת שיש מישהו 
שמחפש אותך. אני כועסת אבא, ואני קמה עם זה כל בוקר...

 ואני מקווה שיום אחד הכעס הזה יתפוגג ויפנה את מקומו למשהו טוב יותר.

ממני.