לצאת ממצריים

בס"ד

האדמ"ור מצאנז זצ"ל אמר שיצאנו מעבדות, אבל עדיין לא הגענו לחירות. משפט כל כך פשוט שמאגד בתוכו אמת מכאיבה. אמת שצריכה להיות שעון מעורר עבורי. עבור כולנו.

איך ייתכן שמאז היותנו לעם עדיין לא הצלחנו להשיג את החופש המיוחל. את החירות המדוברת. את העובדה שאנחנו עדיין לא בני חורין. עדיין לא ממש יצאנו ממצריים.

אחרי כל הנקיונות, והכשרת הבית לפסח, אחרי שהוצאנו את כל החמץ מהמטבח, מהלב. נותרו בנו שאריות מאותה חשכה של פעם. מאותם ימים של אפלה.

איך זה אפשרי שבעולם מתקדם כשלנו, בעולם שכולם יוצאים לחופש, בעולם שבו אתה או לפני חופשה או שאתה חוזר מחופשה, עדיין אנחנו תחת הכותרת של עבדים.

כחוזרת בתשובה אוכל לומר שמצרים חיה ובועטת בתוכי. מצרים עדיין נמצאת שם ומנסה להחזיר אותי אליה. מצריים לא משחררת את התושבים שלה מהר. היא יודעת לעמוד על המקח.

כשהבורא נתן בי מעט דעת להביט סביב ולראות איפה אני חיה ולאיזה שפל הגעתי, התחלתי לחפש דרך לצאת משם הייתי חייבת לברוח הכי רחוק שאפשר. הכי עמוק שאפשר.

לברוח מהמקום שאומר לי שאין צדק בעולם. לברוח מהמקום הנמוך הזה שגורם לי להאשים את כולם במצבי האישי. לברוח הכי רחוק מהמקום הזה שאני לא מתבוננת על ההחלטות שקיבלתי, ובמיוחד על התוצאות שמגיעות בעקבותיהן.

לדידי יציאת מצרים זה לקחת אחריות. זה ללמוד איפה החלק שלך בכל מה שקורה לך. איפה אתה יודע להצביע על הטעויות שלך מבלי להאשים מישהו אחר או את מזג האוויר שכבר שבוע נמצא במצב של מעונן חלקית נוטה לגשום.

לקחת אחריות זאת המילה המדוייקת לחיים של חירות. לחיים של חופש אינסופי. אתה בעצם חופשי מהכעס, חופשי מהאגו, חופשי מלחפש אשמים ומהתסכול שמגיע מיד אחרי זה.

השם יודע איך בכל יום אני מנסה לשחרר את עצמי מאותו פרעה, מאותה מצריים שתופסת אותי לא מוכנה ומסבירה לי בהגיון הכי פשוט ומתקבל על הדעת שמישהו אשם בזה שכרגע אני לא מאושרת.

כמעט כל יום אני אורזת תיק ומבטיחה לעצמי שהפעם זה סופי. הפעם אני יוצאת משם ולא חוזרת. הפעם אתגבר על הצורך הקבוע שלי בלמצוא את הסיבה שבגינה נכשלתי, אצל אחרים.

בכדי לצאת ממצריים אני צריכה להדליק נר ולחפש את השגיאות. לחפש את האמת שמתחבאת לה מאחורי ההסברים הדלים, מאחורי הכוונות. מאחורי הדמעות. להתחיל לבדוק את המניעים שנמצאים בתוך הבטן הרכה.

הגיע הזמן לחצות את הגבול וללמוד לדבר שפה חדשה. שפה שבה אני מודה באשמה. שפה שקוראים לה לקחת אחריות. שפה שלא מדברים אותה בארץ מצרים. שפה ששמורה ליהודי שמודה על האמת.