בס"ד
הסיפור שלפנינו פורסם לפני שנים ספורות ועורר גלים נרחבים, ורבים זכו להתעורר ממנו, על כן לתועלת הרבים אנו מפרסמים אותו שוב. יש לציין שתלמידי חכמים שעברו על הסיפור התפעלו מאוד והוסיפו שרבים מהפרטים המתוארים בו יש להם מקור בספרים הקדושים,(וכגון הפרט הפרט הלא המוכר של הניסיון עם התפוח, כבר נמצא כעי"ז בספר שומר אמונים מאמר שכר ועונש פ"ז עי"ש, וכמו כן שאר הפרטים המתוארים בסיפור תואמים הם למובא בספרים הקדושים המדברים בענינים אלו). יתן ה` שהפירסום יוסיף לעורר ולחזק את הרבים לעבודת השם
_________________________________________________________________
סיפורה של אשה ירושלמית שחוותה מוות קליני הסיפור נכתב בחודש סיון תשנ"ז ע"י האשה
עצמה בשפת האידיש ותורגם לעברית לתועלת כלל ישראל.
ביקשו ממני,לתועלת הדור לכתוב מה שקרה לי לפני 11 שנה (תמוז תשמ"ו), אך לפני שאתחיל לספר את הסיפור המחריד והמעורר הזה, ברצוני לתאר איך חייתי לפני אותן 11 שנים האלה: עד לפני זה חשבתי שאני אשה כשרה וצנועה כמו שנראית כל אשה ירושלמית, ובפרט שהקפדתי מאד לא לרדת ממיטתי בלי גרביים, היתה לי מטפחת לראשי ולא ראו שום שערה מאחר ונהגתי לגזוז את שערי לגמרי (קרחת). השתדלתי גם מאד בחינוך ילדיי, ממש במסירות נפש, אך ככל הנראה לא ידעתי מהי צניעות ויראת שמים אמיתית, לא ידעתי עד כמה חשוב שאנשים זרים לא יכשלו בשמיעת קולי (שכן,"קול באשה-ערוה") ועד כמה חמורות העבירות של לשון הרע ורכילות (למרות שהקפדתי שלא לדבר לשון הרע ) ועד כמה צריך לכבד הורים (תמיד חשבתי שבזה אני בסדר גמור..) ועד כמה צריך להקפיד לברך על כל דבר בכוונה גדולה (ושבאמת לא כ"כ השתדלתי בזה..) בכל אופן, ה` הראה לי עד כמה צריך לחזור בתשובה על כל דבר ובפרט על מה שכתבתי לעיל.
"רבונו של עולם עזור לי, שאכתוב את הסיפור ובצורה נכונה כדי שיהיה לי תיקון, וטובה לכלל ישראל". בליל שבת קודש פרשת פנחס ישבתי עם משפחתי בשולחן השבת ולא הרגשתי בטוב, עזבתי את שולחן השבת והלכתי לחדרי כשלפתע רואה אני מול עיני חרב חדה גדולה ומפחידה, חלק ממלאך שחור ומזוויע (מלאך המוות שהוא בעצם היצר הרע כמו שכתוב בגמרא) הרגשתי שזה הסוף שלי! נכנסתי לפחד מאד, פחד אימים ממש, שלא ניתן לתאר, ובבהלה גדולה התחלתי להיפרד מילדי ונפלתי חלושות למיטתי, בעלי שלא ידע את מצבי ומיהר לגמור את שולחן השבת ולראות בשלומי, מצא אותי במצב של גסיסה, הוא ניסה להעיר אותי בכל מיני אופנים, אך לא הועיל..
כשראיתי את מלאך המוות התחלתי לקרוא קריאת שמע אך המלאך השחור- היצר הרע לא נתן לי לקרוא את קריאת שמע הקדושה ובכל מילה של הפסוק רצה לחטוף את נשמתי ועוד נתן לי מכות איומות שלא ניתן לתאר והיה לי כ"כ קשה אפילו לראות את המלאך השחור הזה, יותר קל לראות את החיות הכי מפחידות ואיומות בעולם הזה מאשר לראות רגע אחד את היצר הרע, והוא גם ניסה אותי בהרבה נסיונות, באחד מהם הוא הראה לי פרי מאד מושך שמאד משך אותי לאכלו אפילו בלי ברכה, הרגשתי שאסור לי לאכול את הפרי הזה אבל היה לי חשק מאד גדול לאכלו אפילו שידעתי שהוא לא כשר והיצר הרע ניסה לשדל אותי לאכול את התפוח, זו היתה מלחמה קשה ונוראה וכל רגע שהחזקתי את עצמי שלא לאכול מהפרי ולהמשיך בקריאת שמע זה היה כמו להרגיש איך יוצאת הנשמה, ממש הרג!!!
אך ב"ה ממש ברגע האחרון שהיצר הרע כבר ניסה להכשיל אותי, היצר הטוב בא ועזר לי לקרוא את קריאת שמע ושלא אוכל מהפרי, ואז ראיתי איך שהנשמה רואה את גופי ויכלתי לראות מה נעשה עמי מיום שנולדתי עד אותו היום וראיתי את כל העבירות, הקטנות והגדולות וכו`, עבירה בוראת מלאכים שחורים עם עיניים ענקיות שכל עין היא בגודל כל העולם מהקצה האחד עד הקצה השני, וראיתי קליפות שרק מלראות אותם קיבלתי פחדים ובושה גדולה ורציתי לברוח אך שם אין לאן לברוח- זה עולם האמת וצריך להתמודד עם המציאות! מרחוק אמנם ראיתי מלאכים לבנים יפים שנבראו מהמצוות שעשיתי, וראיתי מרחוק אור גדול ורציתי לבכות, הרגשתי פחד גדול כי שם מרגישים למי בוכים באמת!
המלאכים השחורים היכו אותי עם מקלות גדולות וכל אחד צעק בקולות מפחידים ונוראים עד מאד מאיזה עבירה הוא נברא, כשהעיניים הגדולות שלהם נזרקות עלי ומביטות בי בבוז ומביישים אותי במבטיהם, והקליפות צועקות שאני אשמה בכל ואין שום תירוץ!
תוך כדי שמיעת הקולות המפחידים קבלתי רחמנות גדולה מאד על נשמה אחת שצעקה נוראות שם למעלה, פתאום נשמע שם שלנשמה הזאת הולכים לעשות "כף הקלע" (טלטול הנשמה וזריקתה מצד אחד של העולם אל צידה השני בבזיונות נוראים) מלאך המוות שאל אותי בשמחה אם אני רוצה לחזות המחזה הזה של עשית "כף הקלע" ועניתי "כן", עד שבאה סבתי ע"ה ואמרה לי שאומר מהר שאיני חפצה לראות, וב"ה לא ראיתי! ואח"כ באו והוציאו את עיני כדי לראות אם פעם בחיים שלי חמדתי משהו, ההוצאה של העיניים זו חויה מפחידה מאד ועברתי אותה, למרות שידעתי שלא חמדתי אבל שם בשמים זה עולם האמת שם יודעים הכל ומדקדקים על כל דבר קטן.
על העבירה של חוסר צניעות שבעולם הזה הייתי מאד בטוחה שאני מושלמת בזה, בעולם האמת האדם עצמו אפילו יודע את האמת, מראים לו את האמת, ולכן הכו אותי בגופי מכות נמרצות (וכשקמתי בעולם הזה עוד הרגשתי את כאב המכות וממש היו לי בגופי סימנים כחולים שחורים) (נ.ב. כשהראתי את סימני המכות שברגלי לאחותי היא ממש כמעט התעלפה ואמרה שאפילו יכו בעולם הזה מכות נמרצות כל החיים לא יהיו כאלו סימנים!)
המכות היו בעבור:
א. שלא הקפדתי כל כל מילה מיותרת כשדיברתי עם אנשים זרים.
ב. שלא נזהרתי מלדבר בקול ברחוב, ועל ששרתי בביתי ולא ידעתי שגם בחוץ שומעים את קולי.
ג. מאד אהבתי להתקשט בתכשיטים ובלבוש יפה ואני באמת לא ידעתי שעשיתי בזה עבירה, וכשטענתי בבי"ד של מעלה שלבשתי יותר יפה בתוך ביתי מאשר בחוץ- זה לא התקבל כתירוץ!
ד. ענין של לשון הרע ורכילות, הייתי רגועה שאיני חוטאת בזה כ"כ אבל בעולם האמת ראיתי שזו העבירה הכי גדולה, וכשראיתי את גודל החטא והעונש שקיבלתי החלטתי שאם יחזירו לי את נשמתי לא אדבר אפילו טוב על שום אדם בעולם, כדי שלא אגיע לידי עבירה זו.
על כל עבירה נתנו לי עונש מיוחד שכל רגע של יסורים שם, זה יותר מ- 70 שנה של יסורים ומחלות הכי קשות בעולם הזה, חוץ מהצער של היסורים שלא ניתן לכתוב ולהביע זאת בעולם הגשמי יש צער מאד גדול של בושה וזה הרבה יותר מיסורים כי זה עולם של אמת, בושה רוחמנית זה דבר אמיתי ולכן בעוה"ב העונש הוא לא רק צער ופחד מיסורים שלא ניתן לכתוב ולהביע זאת בעולם הגשמי, יש את הבושה הגדולה מכל עבירה הכי קטנה שאדם עושה, כי בשמים יודעים הכל ומחשיבים כל דבר קטן לגדול, ועל שום דבר לא מוותרים ובפרט בענין של צניעות- העונש כ"כ גדול ומפחיד, וב"ה שנזהרתי והלכתי תמיד בלבוש ארוך ורחב כמו שצריך אבל בגלל שיש לי קול גבוה ודברתי ברחוב ולפעמים אדם עבר ושמע אותי והביט בי (בלי שהיה לי רצון בזה) אך הקליפה מהרהורי הגבר פגעה גם בנשמתי שהיא גרמה לי את פגיעת הקליפה, ועל זה קבלתי מכות נמרצות מהקליפות (סימני המכות נשארו גם כשחזרתי לעולם הזה) הקליפות אינן עושות חשבון מי מהן חזק יותר כולם מכים כפי יכולתם וצועקים בכל מיני קולות משונים ומבהילים ומתריסים "למה בראת אותי?" ואמרים כל אחד ממה הוא נברא, וככה הם מלוים את האדם, וההרגשות האלה הם קשות כי מרגישים כל רגע בעולם הבא שהוא כמו 70 שנה וכל שעה זה אלפי שנים,
אוי וי, בת יהודיה, שלא מתנהגת בצניעות, כל שניה שהיא חושבת ורוצה להכשיל אדם אחר יהיה לה מר בעולם הבא, הקליפות שבראה ילוו אותה שם וכל רגע ורגע נבראים עוד ועוד קליפות, ואם הולכים עם בגד שקוף או פתוח, כפתור פתוח, שרוולים קצרים, בלי גרביים וכו`, נבראים מזה הרבה מאד קליפות ומזיקים ומלאכים שחורים והם נדבקים לנשמה ולגוף, שאם במשך היום אינה הולכת בצניעות, הולכים אחריה מלאכים שחורים פה בעולם הזה ורוצים להזיק לה, וממילא גם אם היא אינה מרגישה בהם ואינה מרגישה שרע לה והכל הולך לה כפי שצפתה, והרבה פעמים בגלל גודל העבירות שלה (או שלו, אין חילוק בין איש לאשה..) ה` לא שולח הכל בעולם הזה אלא בעיקר מרגישים בעולם הבא כי אין לה את הזכות לקבל את כל עונשה בעולם הזה, אבל אצל צדיק וצדקת ה` מזכה אותם לקבל את כל עונשם כאן בגלל שה` אוהב אותם כי היסורים שם אפילו רגע אחד זה הרבה יותר מאשר יסורים כל החיים כאן! ואם אשה תחשוב פעם או תגיד "בעלי רצה שאלך שלא בצניעות" בעוה"ב יאמר לה: "האם באמת הלכת בשביל בעלך, בבית, או בשביל שאחרים יביטו בך, ואם זה בשביל בעלך לא יכלת לקנות שמלה או בגד צנוע ויפה שימצא חן בעיניו", ועוד שאלות שלא יהיה לה עליהן מענה כי שם זה עולם אמת ושם אומרים רק את האמת!... והעונש הוא כ"כ גדול שאי אפשר לתארו בכתב... ואם ח"ו הולכים בפריצות גמורה, חוץ מכל העונש שמקבלים יש את כף הקלע שזה נורא ואים (וכל זה, זה רק לפני שמגיעים לבי"ד של מעלה, כי כשמגיעים לבי"ד של מעלה זה כבר הכרעה בין גן עדן לגהינום) ב"ה שלא עברתי את זה והרבה דברים ב"ה לא עברתי ומה שעברתי היה די והותר! מה שכן, מאד שמחתי שנהגתי לגזוז את שערי לגמרי שכך המטפחת תמיד היתה בצניעות, גם שמחתי שהקפדתי מאד על ההכשרים, ואמרו לי שם בשמים שראוי שאשמח בזה מאד כי העונש שמקבלים על פגם מאכלות אסורות זה קריעת השיניים, גם ב"ה עשיתי מסירות נפש על חינוך הילדים ולכן גם זכיתי לקבל את נשמתי בחזרה כדי שאמשיך לחנכם בקדושה ובטהרה וכן העמידו לי שלושה תנאים שאהיה חייבת לקיימן כדי שאמשיך לחיות...
אני פונה לקוראי הסיפור שלי שידעו שזה אפילו לא 0% ממה שהרגשתי שם כי אי אפשר לכתוב את הדברים האלה בעולם הגשמי, "ריבונו של עולם, בזכות זה שאני מתוודה ומתביישת בחטאי אני מבקשת שיהיה לי, לבעלי, לילדי ולכל עם ישראל כפרת עוונות ושנזכה לעשות תשובה ויהיו נשמותינו נקיות ללא שום קליפות מסביב ושנוכל לעבוד אותך בלב נקי בלי קנאה, בלי שנאה, בלי מחלוקת, לשון הרע ורכילות, ושנזכה לצניעות אמיתית, ונלך כולנו- יחד לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן!!!
ומי שרוצה לעשות טובה לי ולעצמו שהרי כל המתפלל על חברו וצריך לאותו דבר נענה תחילה לכן, אני מבקשת שתתפללו עלי שאנצל מיצר הרע שעוד מחפש להכשיל אותי בעבירות ובפרט בעבירה-מצוה ובמצוה-עבירה, וכבר מאותו ליל שבת שהחזירו לי את נשמתי הוא משכנע אותי שלא היה לי שום דבר ושאני צריכה להתחזק, אבל ב"ה, ה` לא עזב אותי ועשה לי את החסד הזה- שאזכור כל מה שעברתי שם, וכשתתפללו עלי תתפללו בלי הזכרת שמי כי איני רוצה לכתוב את שמי וה` כבר ידע למי מתפללים!
מכיוון שאני כותבת על בי"ד של מעלה שיש כ"כ הרבה פרטים ואי אפשר לכתוב הכל, אך אני אנסה:
בבי"ד של מעלה יש היכלות ובתוך ההיכל לא הייתי כי אם הייתי שם כבר לא היתה לי אפשרות לחזור, רק הייתי בהמתנה של בי"ד של מעלה ותוך כדי ההמתנה לא יכלתי לשאת את שמע הקולות שבאים מתוך ההיכל של בי"ד, היו כאלו קולות מפחידים וצעקות "אבל אני לא רציתי! לא חשבתי כך" וענו לנשמה זו- "לא רצית ולא חשבת אבל העבירה היתה ממך ולכן העונש מגיע לך!" ורק לשמוע את הדברים האלה זה לבד מפחיד ומבהיל ולא לחינם יש אמרה ידועה "צעקות של שמיים" כשמתארים צעקות מפחידות ומבהילות (ובאמת תמיד תהיתי לעצמי מה פירוש האמרה) ושם כבר הבנתי, הפחד שם כ"כ עצום עד שאפילו צדיקים רועדים מלהגיע לשם אך ההבדל בין צדיק לאדם פשוט, שאדם צדיק מגיע מלווה אותו בצדיקים ואדם פשוט מגיע ומתמודד לבדו.
בבי"ד של מעלה מונים את העבירות שאדם עשה ויש לו בושה גדולה מאד מזה, השלושה צדיקים וטהורים השופטים בבי"ד של מעלה יש להם רחמנות גדולה וצער להעניש אבל הם חייבים לעשות את תפקידם בלי משוא פנים, וזה מחריד ומזעזע, והפחד הכי גדול שבעולם הוא כאפס וכאין לפני הפחד האמיתי ששם, כשעוברים דרך הבי"ד של יש לה` מאד צער כי השכינה צריכה להסתכל בכל מה שעושים לאדם והיא בוכה עליו מרה, אבל לא ניתן לעשות דבר שהרי האדם עצמו ברא את כל המזיקים והמלאכי חבלה השחורים עם העיניים הרחבות מהקצה האחד עד משנהו של העולם, אם העבירה גדולה יש גם חיות מפחידות ודברים יותר גרועים שעושים יסורים קשים ואם יש עבירות חמורות אזי כל מכה של מלאך שחור זה יותר מ- 100 שנים של סבל ויסורים הכי קשים בעולם הזה,
כשאדם רואה את עצמו ברגע הראשון בשמים הוא רואה מיד מה זה מצות ומה זה עבירות שם אין בלבול אם הדבר הוא עבירה או מצוה שם יודעים את האמת ואדם רואה אפילו עבירה קטנה שעשה כעבירה חמורה, בעולם הזה אשה שהולכת בצניעות לא יכולה לדעת מה יקרה לאשה שלא הולכת בצניעות אבל שם בעולם האמת אפשר לדעת מכיון שהמלאכים הלבנים שנבראו ממצות הצניעות של האשה הצנועה מלווים אותה ואומרים לה עד כמה ראוי שתשמח במצוה זו שאם לא היתה עושה כן אומרים לה מה היה יכול לקרות, כי ה` רואה שאותה אשה שהלכה בצניעות תשמח מאד בחלקה, וכן כך זה כל המצוות וחלילה להיפך בעבירות שכשאדם עובר עבירה מראים לו מה היה יכול להרוויח אם היה עושה מצוות,
ובאותו זמן המזיקים כ"כ שמחים להזיקו וכל מכה שלהם מרגישים כאילו זה יסורים של אלפי שנים, ובאמת כשהחזירו לי את נשמתי הרגשתי שחייתי אלפי שנים עד שהתפללתי לה` על זה ובקשתי את רחמיו כי אני כ"כ צעירה ומה אני מרגישה כאילו אני בת אלפי שנים ובקשתי מחילה מאתו יתברך וב"ה הצער הזה כבר עבר לי, אך עד היום אני מרגישה את הקשר לעולם האמת ואיני יכולה לשכוח כל מה שעברתי שם, וכ"כ שמחתי שהחזירו לי את הנשמה כדי שאוכל לתקן את מה שקלקלתי, ובפרט כ"כ חשוב לשמור על הצניעות ואם אשה מתפללת לה` בבגדים שאינם צנועים אז יש עליה קטרוג גדול למעלה, איך בת יהודיה אינה מתביישת להעמד כך לפני מלך העולם והיא פוגמת בכבוד ה` יתברך, וכ"כ צריך להקפיד להיות בצניעות כל רגע אפילו שאף אחד לא רואה וזה לא מכשול לאף אחד אבל זה פוגם בכבוד ה` יתברך כי הוא רואה הכל! ובפרט צריך לשמור את צניעות הראש כי זה מאד חשוב בדרך היהדות ובפרט כיום עם כל המריחות שמורחים על הפנים (איפור) והולכים עם עגילים ארוכים על הכל יתנו שם דין וחשבון ולא ניתן להתחמק מזה (ועדיף לדעת פה את האמת ולתקן, מאשר לדעת שם בלי שום אפשרות לתקן רק ע"י עונשים קשים שהם מזככים את הנפש ומתקנים אותה),
אחת הזכויות שיכולתי לרדת חזרה זה שהייתי באמת הולכת בצניעות מכף רגל ועד ראש אך בגלל ה"משהו" שלא הייתי מקפידה מספיק ואפילו שלא ידעתי שזה אסור, שם בשמים כבר ראיתי הכל עלי ולא היו צריכים להסביר לי וכך זה לכל אדם, ואם אשה רוצה לחוס על נשמתה וללכת בצניעות, היא צריכה לבדוק תמיד את הנהגותיה ולבדוק אם המטפחת שהיא חובשת מתאימה לרוח הצניעות ואיזה סוג קשירה של מטפחת היא קושרת ואם זה מספיק צנוע ולא בולט ואם הבגד שלה לא צר, ולא קצר, או חלילה שקוף, כי אם משגיחים ובאמת רוצים להיות צנועים אז יש סיעתא דשמיא וה` עוזר שהאדם לא יכשל כי משמים מסייעים לכל יהודי ללכת בדרך שחפץ בה, ומקטנות כבר צריכה האמא להשגיח על ילדיה ובפרט בצניעות, כי אם לא תחנך את בניה ובנותיה שבשביל זה בכלל היא חיה אז אוי וי, כי אפילו שתטען בעולם הבא שהיתה צריכה להביא פרנסה אל ביתה כי בעלה הוא אברך לומד בכולל ואין להם, זה לא פוטר אותה מחינוך הילדים, וכן האב חייב בחינוך ילדיו, ואם באמת משתדלים ה` עוזר, ה` לא עוזב אף אחד, וגם אשה אלמנה או גרושה או הורים חולים יהיה להם ביעתא דשמיא בחינוך ילדיהם, אם באמת מקודם לכן מסרו את נפשם על חינוך ילדיהם אז תהיה להם הזכות שזה ימשיך הלאה,
וה` יעזור שכל הילדים, הגברים והנשים כולם ילכו בדרך היהודית, כי כל אחד יתן בסוף דין וחשבון, הן בעולם הזה והן כשהמשיח יבוא, כי בבי"ד של מעלה יש על כל עבירה גהינום, ואם יש הרבה סוגי עבירות ישנם הרבה סוגי גהינום, אך נקווה שנזכה כולנו לעשות תשובה ולתקן נפשותינו ונזכה לכל טוב סלה אמן ואמן!!!
הסיפור שלפנינו פורסם לפני שנים ספורות ועורר גלים נרחבים, ורבים זכו להתעורר ממנו, על כן לתועלת הרבים אנו מפרסמים אותו שוב. יש לציין שתלמידי חכמים שעברו על הסיפור התפעלו מאוד והוסיפו שרבים מהפרטים המתוארים בו יש להם מקור בספרים הקדושים,(וכגון הפרט הפרט הלא המוכר של הניסיון עם התפוח, כבר נמצא כעי"ז בספר שומר אמונים מאמר שכר ועונש פ"ז עי"ש, וכמו כן שאר הפרטים המתוארים בסיפור תואמים הם למובא בספרים הקדושים המדברים בענינים אלו). יתן ה` שהפירסום יוסיף לעורר ולחזק את הרבים לעבודת השם
_________________________________________________________________
סיפורה של אשה ירושלמית שחוותה מוות קליני הסיפור נכתב בחודש סיון תשנ"ז ע"י האשה
עצמה בשפת האידיש ותורגם לעברית לתועלת כלל ישראל.
ביקשו ממני,לתועלת הדור לכתוב מה שקרה לי לפני 11 שנה (תמוז תשמ"ו), אך לפני שאתחיל לספר את הסיפור המחריד והמעורר הזה, ברצוני לתאר איך חייתי לפני אותן 11 שנים האלה: עד לפני זה חשבתי שאני אשה כשרה וצנועה כמו שנראית כל אשה ירושלמית, ובפרט שהקפדתי מאד לא לרדת ממיטתי בלי גרביים, היתה לי מטפחת לראשי ולא ראו שום שערה מאחר ונהגתי לגזוז את שערי לגמרי (קרחת). השתדלתי גם מאד בחינוך ילדיי, ממש במסירות נפש, אך ככל הנראה לא ידעתי מהי צניעות ויראת שמים אמיתית, לא ידעתי עד כמה חשוב שאנשים זרים לא יכשלו בשמיעת קולי (שכן,"קול באשה-ערוה") ועד כמה חמורות העבירות של לשון הרע ורכילות (למרות שהקפדתי שלא לדבר לשון הרע ) ועד כמה צריך לכבד הורים (תמיד חשבתי שבזה אני בסדר גמור..) ועד כמה צריך להקפיד לברך על כל דבר בכוונה גדולה (ושבאמת לא כ"כ השתדלתי בזה..) בכל אופן, ה` הראה לי עד כמה צריך לחזור בתשובה על כל דבר ובפרט על מה שכתבתי לעיל.
"רבונו של עולם עזור לי, שאכתוב את הסיפור ובצורה נכונה כדי שיהיה לי תיקון, וטובה לכלל ישראל". בליל שבת קודש פרשת פנחס ישבתי עם משפחתי בשולחן השבת ולא הרגשתי בטוב, עזבתי את שולחן השבת והלכתי לחדרי כשלפתע רואה אני מול עיני חרב חדה גדולה ומפחידה, חלק ממלאך שחור ומזוויע (מלאך המוות שהוא בעצם היצר הרע כמו שכתוב בגמרא) הרגשתי שזה הסוף שלי! נכנסתי לפחד מאד, פחד אימים ממש, שלא ניתן לתאר, ובבהלה גדולה התחלתי להיפרד מילדי ונפלתי חלושות למיטתי, בעלי שלא ידע את מצבי ומיהר לגמור את שולחן השבת ולראות בשלומי, מצא אותי במצב של גסיסה, הוא ניסה להעיר אותי בכל מיני אופנים, אך לא הועיל..
כשראיתי את מלאך המוות התחלתי לקרוא קריאת שמע אך המלאך השחור- היצר הרע לא נתן לי לקרוא את קריאת שמע הקדושה ובכל מילה של הפסוק רצה לחטוף את נשמתי ועוד נתן לי מכות איומות שלא ניתן לתאר והיה לי כ"כ קשה אפילו לראות את המלאך השחור הזה, יותר קל לראות את החיות הכי מפחידות ואיומות בעולם הזה מאשר לראות רגע אחד את היצר הרע, והוא גם ניסה אותי בהרבה נסיונות, באחד מהם הוא הראה לי פרי מאד מושך שמאד משך אותי לאכלו אפילו בלי ברכה, הרגשתי שאסור לי לאכול את הפרי הזה אבל היה לי חשק מאד גדול לאכלו אפילו שידעתי שהוא לא כשר והיצר הרע ניסה לשדל אותי לאכול את התפוח, זו היתה מלחמה קשה ונוראה וכל רגע שהחזקתי את עצמי שלא לאכול מהפרי ולהמשיך בקריאת שמע זה היה כמו להרגיש איך יוצאת הנשמה, ממש הרג!!!
אך ב"ה ממש ברגע האחרון שהיצר הרע כבר ניסה להכשיל אותי, היצר הטוב בא ועזר לי לקרוא את קריאת שמע ושלא אוכל מהפרי, ואז ראיתי איך שהנשמה רואה את גופי ויכלתי לראות מה נעשה עמי מיום שנולדתי עד אותו היום וראיתי את כל העבירות, הקטנות והגדולות וכו`, עבירה בוראת מלאכים שחורים עם עיניים ענקיות שכל עין היא בגודל כל העולם מהקצה האחד עד הקצה השני, וראיתי קליפות שרק מלראות אותם קיבלתי פחדים ובושה גדולה ורציתי לברוח אך שם אין לאן לברוח- זה עולם האמת וצריך להתמודד עם המציאות! מרחוק אמנם ראיתי מלאכים לבנים יפים שנבראו מהמצוות שעשיתי, וראיתי מרחוק אור גדול ורציתי לבכות, הרגשתי פחד גדול כי שם מרגישים למי בוכים באמת!
המלאכים השחורים היכו אותי עם מקלות גדולות וכל אחד צעק בקולות מפחידים ונוראים עד מאד מאיזה עבירה הוא נברא, כשהעיניים הגדולות שלהם נזרקות עלי ומביטות בי בבוז ומביישים אותי במבטיהם, והקליפות צועקות שאני אשמה בכל ואין שום תירוץ!
תוך כדי שמיעת הקולות המפחידים קבלתי רחמנות גדולה מאד על נשמה אחת שצעקה נוראות שם למעלה, פתאום נשמע שם שלנשמה הזאת הולכים לעשות "כף הקלע" (טלטול הנשמה וזריקתה מצד אחד של העולם אל צידה השני בבזיונות נוראים) מלאך המוות שאל אותי בשמחה אם אני רוצה לחזות המחזה הזה של עשית "כף הקלע" ועניתי "כן", עד שבאה סבתי ע"ה ואמרה לי שאומר מהר שאיני חפצה לראות, וב"ה לא ראיתי! ואח"כ באו והוציאו את עיני כדי לראות אם פעם בחיים שלי חמדתי משהו, ההוצאה של העיניים זו חויה מפחידה מאד ועברתי אותה, למרות שידעתי שלא חמדתי אבל שם בשמים זה עולם האמת שם יודעים הכל ומדקדקים על כל דבר קטן.
על העבירה של חוסר צניעות שבעולם הזה הייתי מאד בטוחה שאני מושלמת בזה, בעולם האמת האדם עצמו אפילו יודע את האמת, מראים לו את האמת, ולכן הכו אותי בגופי מכות נמרצות (וכשקמתי בעולם הזה עוד הרגשתי את כאב המכות וממש היו לי בגופי סימנים כחולים שחורים) (נ.ב. כשהראתי את סימני המכות שברגלי לאחותי היא ממש כמעט התעלפה ואמרה שאפילו יכו בעולם הזה מכות נמרצות כל החיים לא יהיו כאלו סימנים!)
המכות היו בעבור:
א. שלא הקפדתי כל כל מילה מיותרת כשדיברתי עם אנשים זרים.
ב. שלא נזהרתי מלדבר בקול ברחוב, ועל ששרתי בביתי ולא ידעתי שגם בחוץ שומעים את קולי.
ג. מאד אהבתי להתקשט בתכשיטים ובלבוש יפה ואני באמת לא ידעתי שעשיתי בזה עבירה, וכשטענתי בבי"ד של מעלה שלבשתי יותר יפה בתוך ביתי מאשר בחוץ- זה לא התקבל כתירוץ!
ד. ענין של לשון הרע ורכילות, הייתי רגועה שאיני חוטאת בזה כ"כ אבל בעולם האמת ראיתי שזו העבירה הכי גדולה, וכשראיתי את גודל החטא והעונש שקיבלתי החלטתי שאם יחזירו לי את נשמתי לא אדבר אפילו טוב על שום אדם בעולם, כדי שלא אגיע לידי עבירה זו.
על כל עבירה נתנו לי עונש מיוחד שכל רגע של יסורים שם, זה יותר מ- 70 שנה של יסורים ומחלות הכי קשות בעולם הזה, חוץ מהצער של היסורים שלא ניתן לכתוב ולהביע זאת בעולם הגשמי יש צער מאד גדול של בושה וזה הרבה יותר מיסורים כי זה עולם של אמת, בושה רוחמנית זה דבר אמיתי ולכן בעוה"ב העונש הוא לא רק צער ופחד מיסורים שלא ניתן לכתוב ולהביע זאת בעולם הגשמי, יש את הבושה הגדולה מכל עבירה הכי קטנה שאדם עושה, כי בשמים יודעים הכל ומחשיבים כל דבר קטן לגדול, ועל שום דבר לא מוותרים ובפרט בענין של צניעות- העונש כ"כ גדול ומפחיד, וב"ה שנזהרתי והלכתי תמיד בלבוש ארוך ורחב כמו שצריך אבל בגלל שיש לי קול גבוה ודברתי ברחוב ולפעמים אדם עבר ושמע אותי והביט בי (בלי שהיה לי רצון בזה) אך הקליפה מהרהורי הגבר פגעה גם בנשמתי שהיא גרמה לי את פגיעת הקליפה, ועל זה קבלתי מכות נמרצות מהקליפות (סימני המכות נשארו גם כשחזרתי לעולם הזה) הקליפות אינן עושות חשבון מי מהן חזק יותר כולם מכים כפי יכולתם וצועקים בכל מיני קולות משונים ומבהילים ומתריסים "למה בראת אותי?" ואמרים כל אחד ממה הוא נברא, וככה הם מלוים את האדם, וההרגשות האלה הם קשות כי מרגישים כל רגע בעולם הבא שהוא כמו 70 שנה וכל שעה זה אלפי שנים,
אוי וי, בת יהודיה, שלא מתנהגת בצניעות, כל שניה שהיא חושבת ורוצה להכשיל אדם אחר יהיה לה מר בעולם הבא, הקליפות שבראה ילוו אותה שם וכל רגע ורגע נבראים עוד ועוד קליפות, ואם הולכים עם בגד שקוף או פתוח, כפתור פתוח, שרוולים קצרים, בלי גרביים וכו`, נבראים מזה הרבה מאד קליפות ומזיקים ומלאכים שחורים והם נדבקים לנשמה ולגוף, שאם במשך היום אינה הולכת בצניעות, הולכים אחריה מלאכים שחורים פה בעולם הזה ורוצים להזיק לה, וממילא גם אם היא אינה מרגישה בהם ואינה מרגישה שרע לה והכל הולך לה כפי שצפתה, והרבה פעמים בגלל גודל העבירות שלה (או שלו, אין חילוק בין איש לאשה..) ה` לא שולח הכל בעולם הזה אלא בעיקר מרגישים בעולם הבא כי אין לה את הזכות לקבל את כל עונשה בעולם הזה, אבל אצל צדיק וצדקת ה` מזכה אותם לקבל את כל עונשם כאן בגלל שה` אוהב אותם כי היסורים שם אפילו רגע אחד זה הרבה יותר מאשר יסורים כל החיים כאן! ואם אשה תחשוב פעם או תגיד "בעלי רצה שאלך שלא בצניעות" בעוה"ב יאמר לה: "האם באמת הלכת בשביל בעלך, בבית, או בשביל שאחרים יביטו בך, ואם זה בשביל בעלך לא יכלת לקנות שמלה או בגד צנוע ויפה שימצא חן בעיניו", ועוד שאלות שלא יהיה לה עליהן מענה כי שם זה עולם אמת ושם אומרים רק את האמת!... והעונש הוא כ"כ גדול שאי אפשר לתארו בכתב... ואם ח"ו הולכים בפריצות גמורה, חוץ מכל העונש שמקבלים יש את כף הקלע שזה נורא ואים (וכל זה, זה רק לפני שמגיעים לבי"ד של מעלה, כי כשמגיעים לבי"ד של מעלה זה כבר הכרעה בין גן עדן לגהינום) ב"ה שלא עברתי את זה והרבה דברים ב"ה לא עברתי ומה שעברתי היה די והותר! מה שכן, מאד שמחתי שנהגתי לגזוז את שערי לגמרי שכך המטפחת תמיד היתה בצניעות, גם שמחתי שהקפדתי מאד על ההכשרים, ואמרו לי שם בשמים שראוי שאשמח בזה מאד כי העונש שמקבלים על פגם מאכלות אסורות זה קריעת השיניים, גם ב"ה עשיתי מסירות נפש על חינוך הילדים ולכן גם זכיתי לקבל את נשמתי בחזרה כדי שאמשיך לחנכם בקדושה ובטהרה וכן העמידו לי שלושה תנאים שאהיה חייבת לקיימן כדי שאמשיך לחיות...
אני פונה לקוראי הסיפור שלי שידעו שזה אפילו לא 0% ממה שהרגשתי שם כי אי אפשר לכתוב את הדברים האלה בעולם הגשמי, "ריבונו של עולם, בזכות זה שאני מתוודה ומתביישת בחטאי אני מבקשת שיהיה לי, לבעלי, לילדי ולכל עם ישראל כפרת עוונות ושנזכה לעשות תשובה ויהיו נשמותינו נקיות ללא שום קליפות מסביב ושנוכל לעבוד אותך בלב נקי בלי קנאה, בלי שנאה, בלי מחלוקת, לשון הרע ורכילות, ושנזכה לצניעות אמיתית, ונלך כולנו- יחד לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן!!!
ומי שרוצה לעשות טובה לי ולעצמו שהרי כל המתפלל על חברו וצריך לאותו דבר נענה תחילה לכן, אני מבקשת שתתפללו עלי שאנצל מיצר הרע שעוד מחפש להכשיל אותי בעבירות ובפרט בעבירה-מצוה ובמצוה-עבירה, וכבר מאותו ליל שבת שהחזירו לי את נשמתי הוא משכנע אותי שלא היה לי שום דבר ושאני צריכה להתחזק, אבל ב"ה, ה` לא עזב אותי ועשה לי את החסד הזה- שאזכור כל מה שעברתי שם, וכשתתפללו עלי תתפללו בלי הזכרת שמי כי איני רוצה לכתוב את שמי וה` כבר ידע למי מתפללים!
מכיוון שאני כותבת על בי"ד של מעלה שיש כ"כ הרבה פרטים ואי אפשר לכתוב הכל, אך אני אנסה:
בבי"ד של מעלה יש היכלות ובתוך ההיכל לא הייתי כי אם הייתי שם כבר לא היתה לי אפשרות לחזור, רק הייתי בהמתנה של בי"ד של מעלה ותוך כדי ההמתנה לא יכלתי לשאת את שמע הקולות שבאים מתוך ההיכל של בי"ד, היו כאלו קולות מפחידים וצעקות "אבל אני לא רציתי! לא חשבתי כך" וענו לנשמה זו- "לא רצית ולא חשבת אבל העבירה היתה ממך ולכן העונש מגיע לך!" ורק לשמוע את הדברים האלה זה לבד מפחיד ומבהיל ולא לחינם יש אמרה ידועה "צעקות של שמיים" כשמתארים צעקות מפחידות ומבהילות (ובאמת תמיד תהיתי לעצמי מה פירוש האמרה) ושם כבר הבנתי, הפחד שם כ"כ עצום עד שאפילו צדיקים רועדים מלהגיע לשם אך ההבדל בין צדיק לאדם פשוט, שאדם צדיק מגיע מלווה אותו בצדיקים ואדם פשוט מגיע ומתמודד לבדו.
בבי"ד של מעלה מונים את העבירות שאדם עשה ויש לו בושה גדולה מאד מזה, השלושה צדיקים וטהורים השופטים בבי"ד של מעלה יש להם רחמנות גדולה וצער להעניש אבל הם חייבים לעשות את תפקידם בלי משוא פנים, וזה מחריד ומזעזע, והפחד הכי גדול שבעולם הוא כאפס וכאין לפני הפחד האמיתי ששם, כשעוברים דרך הבי"ד של יש לה` מאד צער כי השכינה צריכה להסתכל בכל מה שעושים לאדם והיא בוכה עליו מרה, אבל לא ניתן לעשות דבר שהרי האדם עצמו ברא את כל המזיקים והמלאכי חבלה השחורים עם העיניים הרחבות מהקצה האחד עד משנהו של העולם, אם העבירה גדולה יש גם חיות מפחידות ודברים יותר גרועים שעושים יסורים קשים ואם יש עבירות חמורות אזי כל מכה של מלאך שחור זה יותר מ- 100 שנים של סבל ויסורים הכי קשים בעולם הזה,
כשאדם רואה את עצמו ברגע הראשון בשמים הוא רואה מיד מה זה מצות ומה זה עבירות שם אין בלבול אם הדבר הוא עבירה או מצוה שם יודעים את האמת ואדם רואה אפילו עבירה קטנה שעשה כעבירה חמורה, בעולם הזה אשה שהולכת בצניעות לא יכולה לדעת מה יקרה לאשה שלא הולכת בצניעות אבל שם בעולם האמת אפשר לדעת מכיון שהמלאכים הלבנים שנבראו ממצות הצניעות של האשה הצנועה מלווים אותה ואומרים לה עד כמה ראוי שתשמח במצוה זו שאם לא היתה עושה כן אומרים לה מה היה יכול לקרות, כי ה` רואה שאותה אשה שהלכה בצניעות תשמח מאד בחלקה, וכן כך זה כל המצוות וחלילה להיפך בעבירות שכשאדם עובר עבירה מראים לו מה היה יכול להרוויח אם היה עושה מצוות,
ובאותו זמן המזיקים כ"כ שמחים להזיקו וכל מכה שלהם מרגישים כאילו זה יסורים של אלפי שנים, ובאמת כשהחזירו לי את נשמתי הרגשתי שחייתי אלפי שנים עד שהתפללתי לה` על זה ובקשתי את רחמיו כי אני כ"כ צעירה ומה אני מרגישה כאילו אני בת אלפי שנים ובקשתי מחילה מאתו יתברך וב"ה הצער הזה כבר עבר לי, אך עד היום אני מרגישה את הקשר לעולם האמת ואיני יכולה לשכוח כל מה שעברתי שם, וכ"כ שמחתי שהחזירו לי את הנשמה כדי שאוכל לתקן את מה שקלקלתי, ובפרט כ"כ חשוב לשמור על הצניעות ואם אשה מתפללת לה` בבגדים שאינם צנועים אז יש עליה קטרוג גדול למעלה, איך בת יהודיה אינה מתביישת להעמד כך לפני מלך העולם והיא פוגמת בכבוד ה` יתברך, וכ"כ צריך להקפיד להיות בצניעות כל רגע אפילו שאף אחד לא רואה וזה לא מכשול לאף אחד אבל זה פוגם בכבוד ה` יתברך כי הוא רואה הכל! ובפרט צריך לשמור את צניעות הראש כי זה מאד חשוב בדרך היהדות ובפרט כיום עם כל המריחות שמורחים על הפנים (איפור) והולכים עם עגילים ארוכים על הכל יתנו שם דין וחשבון ולא ניתן להתחמק מזה (ועדיף לדעת פה את האמת ולתקן, מאשר לדעת שם בלי שום אפשרות לתקן רק ע"י עונשים קשים שהם מזככים את הנפש ומתקנים אותה),
אחת הזכויות שיכולתי לרדת חזרה זה שהייתי באמת הולכת בצניעות מכף רגל ועד ראש אך בגלל ה"משהו" שלא הייתי מקפידה מספיק ואפילו שלא ידעתי שזה אסור, שם בשמים כבר ראיתי הכל עלי ולא היו צריכים להסביר לי וכך זה לכל אדם, ואם אשה רוצה לחוס על נשמתה וללכת בצניעות, היא צריכה לבדוק תמיד את הנהגותיה ולבדוק אם המטפחת שהיא חובשת מתאימה לרוח הצניעות ואיזה סוג קשירה של מטפחת היא קושרת ואם זה מספיק צנוע ולא בולט ואם הבגד שלה לא צר, ולא קצר, או חלילה שקוף, כי אם משגיחים ובאמת רוצים להיות צנועים אז יש סיעתא דשמיא וה` עוזר שהאדם לא יכשל כי משמים מסייעים לכל יהודי ללכת בדרך שחפץ בה, ומקטנות כבר צריכה האמא להשגיח על ילדיה ובפרט בצניעות, כי אם לא תחנך את בניה ובנותיה שבשביל זה בכלל היא חיה אז אוי וי, כי אפילו שתטען בעולם הבא שהיתה צריכה להביא פרנסה אל ביתה כי בעלה הוא אברך לומד בכולל ואין להם, זה לא פוטר אותה מחינוך הילדים, וכן האב חייב בחינוך ילדיו, ואם באמת משתדלים ה` עוזר, ה` לא עוזב אף אחד, וגם אשה אלמנה או גרושה או הורים חולים יהיה להם ביעתא דשמיא בחינוך ילדיהם, אם באמת מקודם לכן מסרו את נפשם על חינוך ילדיהם אז תהיה להם הזכות שזה ימשיך הלאה,
וה` יעזור שכל הילדים, הגברים והנשים כולם ילכו בדרך היהודית, כי כל אחד יתן בסוף דין וחשבון, הן בעולם הזה והן כשהמשיח יבוא, כי בבי"ד של מעלה יש על כל עבירה גהינום, ואם יש הרבה סוגי עבירות ישנם הרבה סוגי גהינום, אך נקווה שנזכה כולנו לעשות תשובה ולתקן נפשותינו ונזכה לכל טוב סלה אמן ואמן!!!
אין מילה אחת נכונה בכל הסיפור הזה, הכל שקר... על מנת לשכנע נשים תמימות, יש אנשים שיושבים וממציאים סיפורים. שימי לב שבכל אלפי הסיפורים שהיו עד היום עם מתים קליניים, אף אשה לא באה וסיפרה שנענשה בגלל פאה. היתכן שבית דין של מעלה יעניש אשה שהלכה לפי פסק הלכה של הרב משאש, הרב בן ציון, או הרבי מליובאוויטש?
השבמחקפשוט שזה שטויות, וכנראה מישהו הבין שסיפורים כאלה רצים חזק בציבור וכולם מאמינים מיד בלי לשאול שאלות...