לכל אלו ש...

בס"ד

בתוך כל הבלאגן והמרוץ היומיומי של החיים, הגיע הזמן לקחת הפסקה. אתנחתא קלה בכדי לומר תודה. בכדי להודות לשליחים שפגשו אותי באמצע שום מקום.

תודה שמגיעה מתוך התבוננות אחראית על מה שהיה. על מה שנעשה. על כל החלב שנשפך והתיז לכל עבר.

הכי קל בעולם זה לומר תודה למי שעשה לנו משהו טוב. למי שנתן מחמאה או חייך לעברנו בדיוק ברגע שהיינו צריכים לראות שיניים לבנות לידינו.

טבעי להודות לזה שוויתר על התור שלו בזמן שמיהרנו כל כך, וגם לזה שבזכותו מצאתי עבודה, וכמובן לאותו אחד שמכין לכותבת את הקפה בכל בוקר מחדש.

אין לי ספק שמתישהו אוציא לאור את ספר התודות הגדול שיכיל את כל אותם אלו שתמכו בי דקה לפני שנפלתי. לכל אלו שהיו שם בשבילי ונתנו חיבוק ענק.

אבל נשאלת השאלה מה עם כל אלו שהעדיפו להיות בצד השני של המתרס ובחרו להכאיב. בחרו להקשות עלי את המשא. גם להם מגיעה תודה. גם להם מגיע מקום של כבוד ברשימה.

צריך מידי פעם לעצור ולעשות בדק בית. לעשות הערכת מצב ולראות איך כל אלו שנתנו לנו אגרוף בבטן הרכה בעצם אילצו אותנו לנקוט פעולה. אילצו אותנו לשנות כיוון, אילצו אותנו להתפלל.

מכל אלו שהפריעו לתוכניות שלי, למדתי על עצמי כמה דברים, ואיך זה שהעולם לא ממש מתנהל לפי רונית. ואולי אני לא מרכז העולם כפי שסברתי עד כה.

כל אלו שפגעו בי הביאו אותי להבנה שיש עוד מרחק הליכה רב עד שאגיע למעיין של השפלות. עד שאגיע לבאר המים של הענווה.

מכל אלו שעזבו אותי למדתי שיש רק אחד שתמיד נשאר. יש רק אחד מיוחד שלא יניח לי בשום אופן לצעוד לבד ככה בלי השגחה.  

מכל אלו שזרקו אותי למים כל כך הרבה פעמים למדתי לשחות, למדתי איך להשאיר את הראש בחוץ גם כשהמים עכורים מטיפשות עצמית שלא נגמרת.

מתוך זה שדרכו עלי למדתי לצמוח, למדתי להכות שורשים. למדתי איך להוציא פרחים גם בחורף, בימים שיש קרה במקומות הנמוכים.

בזכות כל אלו שערערו את הבטחון שלי, הבנתי איפה אני מתחילה ואיפה אני מסתיימת. בזכות כל הפעמים שנדחקתי לפינה הבנתי שאין לי את הזכות להתייאש. אין לי את הזכות להיות חלשה גם כשקשה.

אני מודה מעומק הלב לכל אלו שהתנגדו. לכל אלו שציערו אותי בלי לבדוק כמה זה שרף בנשמה, אני מודה להם כל כך כי בזכותם עברתי לגור בארץ של חסרי האונים. ארץ שכל השבילים שלה לוקחים אותך רק לכיוון אחד. לוקחים אותך להסתופף בצילו של מלך העולם.