רסיסים

בס"ד

אני רוצה לספר לכם שהשבוע נשבר לי הלב. לא שמדובר במשהו חריג. במשהו שלא יכול לקרות אף פעם. אבל חשבתי לתומי שעברתי את השלב הזה.

נשבר לי הלב בדיוק ברגע שהסתבר שאני לא מובנת. שאף אחד לא שם לב שלא התכוונתי. שלא באמת הייתי אותה אישה שמדברים עליה. שמישהו התבלבל לרגע.

הלב התחיל לקבל סדקים ראשונים כשמשהו קטן יצא משליטה. שהתרגום בגוף הדברים לא פעל נכון. בדיוק בנקודה שבה הייתי מלאה בכוונות טובות ובידיים עמוסות בסלים של רצונות. רצונות שכנראה היו ברורים רק לי.

מצד שני לא נולדתי עם לב שקוף, ואף אחד לא יכול לנחש מה באמת עבר לי בראש. ואיך ביקשתי שהדברים יתגלגלו, מבלי לגרום נזק לאף אחד. מבלי להיות אחראית לדמעות של מישהו אחר. מבלי להיות זאת שלוחצת על הכפתור של מצב הרוח.

כשהייתי קטנה תמיד חשדו בי במשהו. איכשהו תמיד האצבע הופנתה כלפי. ביקשה להצביע לעברי ולגלות את כל הקלקול הזה שנמצא עמוק בפנים. את כל השקרים האמיתיים שמתעוררים לפעמים.

הקלקול הזה שמניח את הראש ממש ליד המעשים הטובים. שהולך איתו יד ביד מבלי שתהיה בו את הדעת איך לעשות הפרדה. מבלי שתהיה בו את הדעת איך להבדיל בין הקודש לכל החול הזה שהתפזר עכשיו בנשמה.

וכאילו לא עבר זמן, ולא חלפו שנים. ואני עדיין באותה הסיטואציה. באותה הנקודה שבה אני צריכה להסביר. להסביר את הדבר הכי לא מובן בעולם עבורי. להסביר את עצמי.

הייתי שמחה לו הייתי מוצאת לפחות פעם אחת תשובה. גם אם היא לא תהיה חכמה. העיקר שיהיה לי פתחון פה כלשהו. שתהיה לי סיבה שמתקבלת על הדעת. סיבה שהיא מעבר לכל האגו. לכל העקשנות. לכל מה שהנייר לא סופג.

השבוע נשבר הלב. וכנראה שהלב נשבר ממני. הוא נשבר מהעובדה שאני לא לומדת אף פעם. שאין לי את האומץ להביט בספר הטעויות הגדול שחיברתי לפני שנים, לקרוא שורה אחר שורה ולהפנים את הלקחים.

הוא נשבר כי רציתי משהו אחד ויצא משהו אחר לגמרי. הוא נשבר כי אולי השם יתברך רצה להראות לי שאני אנושית. שאני מורכבת מבשר והרבה דם. ושאני לא יכולה לדרוש ממני יותר מידי.

הדמעות התחילו לרדת בלי לבקש אישור. דמעות שקופות. דמעות שמתעקשות להרטיב את כולי. הבטתי לשמים וביקשתי מאבא שיתן בי כח לאסוף את השברים. שיעזור לי לעמוד על הרגליים. שיעזור לי לקום. שיעזור לי לעשות את הצעד הבא בעולם שכולו מלא רסיסים שהתנפצו מלבבות אחרים.

לקחתי נשימה עמוקה. והבטחתי לעצמי להמשיך הלאה. הבטחתי לסגור דלת אחת ולפתוח אחרת. הבטחתי לעצמי לרפא את הלב. הבטחתי לעצמי לסלוח. והפעם זה לסלוח לעצמי.