חלום של אמא (טור חדש)

בס"ד

דפיקה חרישית נשמעה בדלת חדר השינה, תהיתי מי החצוף הזה שמעיז להפריע לשנת הצהריים שלי. הרי נאמר ששינה בשבת תענוג. אבל כנראה שלבני המשפחה שלי יש פרשנות אחרת למשפט הזה. "כן", השבתי בחוסר רצון.

"אמא, אפשר להיכנס רגע, יש לי משהו לומר לך", ביקש רוי ולא המתין לתשובה. התיישבתי על קצה המיטה בדאגה, כל הסרטים שלא שייכים לקטגוריה של קומדיה רצו לי בראש. רוקדים במעגל בסדר מופתי.

"די הרבה זמן אני מתלבט, אמא, וגם התייעצתי עם כמה רבנים, ובסופו של דבר החלטתי להיכנס לישיבה. כנראה לירושלים, כבר סידרו לי מקום". רוי היה נראה נבוך, סומק קל עלה בלחייו, ממתין בדריכות 

לתגובתי.

הייתי בשוק, לא יודעת מהיכן היו לי את הכוחות לעצור את הדמעות שאיימו לפרוץ החוצה כמו נחל. כמה ייחלתי ופיללתי ליום הזה. כמה רציתי שיום אחד זה יקרה, שיום אחד נפשו תשתוקק להידבק בקדוש ברוך הוא. שיום אחד הוא יבין שאין דרך אחרת לחיות.

תהיתי ביני לבין עצמי אם הוא מודע לכמות התפילות והתחינות ששפכתי כמים למלכו של עולם, האם רוי מודע לכמות החלות שהופרשו כדין לקראת היום הזה. כמה דמעות מלוחות שטפו את פני כדי שהשם יסלק מקרבתו חברים לא טובים וכל דכפין שלא תורמים לקידום הרוחני שלו.

"אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה באמת?" היה לי חשוב לוודא איתו "אני הולך עד הסוף", הרגשתי שהלב שלי לא מצליח להזרים דם בקצב אחיד. לא מצליח לעמוד בקצב ההתרגשות שאחזה בי.

ככל שחיכיתי וציפיתי ליום הזה, כך לא היו לי את הכלים לעכל את הבשורה הזו. אין לי את האפשרות לצרוח את נפשי מרוב שמחה, לא עשיתי לעצמי את ההכנה כראוי. כנראה שבעוונותי הייתי קטנת אמונה.

"אתחיל לסירוגין ללמוד בישיבה שנקראת, "משכנות חיים ליצחק", כבר שוחחתי עם הרב, אחלק את הזמן שלי בין הצבא ללימודי תורה.", חייך, "מתי הספקת לתכנן את כל זה, איך לא ידעתי שכל זה קורה מאחורי גבי?"

רוי חיבק אותי חזק חזק, "התייעצתי ארוכות עם הרב מרדכי לוי, ובסמינר ערכים כשפגשתי את הרב זמיר כהן, הוא הקדיש לי חצי שעה לשיחה פרטית, ובסופה המליץ לי חד משמעית להיכנס לישיבה, להשקיע בזה את כל הכוחות".

לא הבנתי איך זה שהאמא יודעת אחרונה, ועוד דבר כזה מהותי. "גם תומר יודע, אבל ביקשתי מכולם לא לומר לך דבר עד שאהיה בטוח בעצמי, בטוח במאת האחוזים". נשקתי לו על הלחי, נבוכה מכך שאני צריכה לעמוד על קצה האצבעות בכדי להגיע אליו, "פעלת בתבונה שלא סיפרת, בן שלי".

רוי יצא מהחדר, לא לפני שהבטיח שהכל יהיה בסדר. עכשיו השינה היתה ממני והלאה. לא היה שום סיכוי בעולם שאצליח להירדם עכשיו, זו תחושה שהזכירה לי התחלה חדשה, כמו אחרי לידה. כאילו משהו חדש נולד. נולד לי. נולד לנו. ליקום כולו.

  

התיישבתי על המיטה, מניחה את פני בשתי כפות הידיים, הייתי אסירת תודה לבורא עולם על הנס שהייתי עדה לו. הבן שלי יהיה ב"ה בן תורה. הבן שלי, בני בכורי, שסחבתי בקושי רב את ירחי הלידה, וכרעתי ללדת אותו בכאב עצום, ימלא את השליחות שלו בחיים האלה. כל מה שעברתי לא היה לשווא.

כבר חשבתי בסתר ליבי שאולי נכשלתי, ולא אוכל לכפר על העובדה שלא חינכתי אותו מינקות לתלמוד תורה. הייתי כמעט משוכנעת שכל השיחות שניהלנו על מהות החיים לא חדרו אליו. התייסרתי בשקט בכל פעם שראיתי אותו הולך למשחק כדורגל במקום לשיעור תורה.

איך נצבט לי הלב בכל פעם שהוא לא קם לשחרית, והעדיף ללכת להסתובב עם חברים. כמה זה קשה לעמוד מהצד ולהביט בו נסחף אחרי יצר הרע שלא מוותר עליו בקלות, מתעקש על כל חלקה טובה שנשארה ועושה עם יצר הטוב הורדות ידיים.

כנראה שלמלך מלכי המלכים היו תוכניות אחרות, הוא הנביט בתוכו בשקט בשקט את זרעי האמונה, את זרעי התבונה. אדון כל הנשמות שמר את הלב שלו על אש קטנה, מחכה להזדמנות הנכונה להגביר את הלהבות.

הבנתי שהתהליכים הפנימיים שחלו בתוכו היו סמויים לעין רגילה, התהליכים הפנימיים שגעשו בתוכו נחשפו רק לעיני אבא שבמרומים. אבא של רחמים, שבתבונתו שלח לו שליחים שיהוו משקל נגד לכל מי שניסה להוריד אותו מהדרך. שליחים שכיוונו אותו לדעת השם, למשכנות השם יתברך.

ביום יציאתו מהבית לכיוון הישיבה, ברכתי אותו, ברכתי אותו שלא יתייאש בקלות ולא ירים ידיים כשיצר הרע מגיע לבקר. ברכתי אותו שלא יניח את הספר אם הוא לא מצליח להבין ולהחדיר לתודעה את התורה, כל דבר בעיתו וכל הבנה בזמנה.

ביקשתי ממנו שלא יביט אף פעם לאחור, ולא יוותר לעצמו. שיבין שהדרך לקבלת התורה מייגעת ונקנית בייסורים, שהדרך טומנת בחובה מפגש עם קוצים ודרדרים שינסו להיאחז ברגליו ולמנוע ממנו להמשיך וללכת, גם כשנגמר הכוח.

הסברתי לו שהתורה שייכת לכולם, התורה היא מתנה מבורא עולם. אבל לא כולם זוכים לכך שהיא תיגע להם בנשמה, לא כולם זוכים לכך שהיא תהפוך להיות חלק מהם, חלק מגופם. לא כולם זוכים לכך שהשם יתן בהם דעת והשכל לבחור נכון.

הדלת נסגרה אחריו, ורק רעש הטריקה מפר את השקט של הבית. שקט שילווה אותי בזמן הקרוב. שקט של ריקנות ושל דאגה, שקט של אהבה גדולה. "תשמור עליו, אבא", דמעה שקופה החלה להתגלגל במורד הלחי. "תעזור לו שיהיה חזק מול כל הקשיים".

תלמד אותו סהדי שבמרומים שיחתוך את כל מה שמעכב אותו בלי רחמים ובלי שאלות, שיהיה חד משמעי כלפי מי שרוצה שיתעסק בהבלי העולם הזה. עולם הדמיונות. תראה לו מלך העולם כיצד פורשים כנפיים ונושאים עיניים רק לעבר המטרה, רק לעבר השמיים.

תן לו את האומץ שלא להירתע  מלשונות רעים ומחוסר הצלחה, תלווה אותו בכל אשר יפנה ותשכין את שכינתך בתוכו, ואנא ממך תצווה את מלאכיו בדרך המפותלת לשמרו. תזכיר לו שבכל צעד ושעל מחייו שיהודי טהור הוא נולד, ולהגות בתורתך הוא נוצר.