ברכה או קללה

בס"ד

רבותי! אנחנו הולכים כמו עורים, מבלי לשים לב שבכל פעלה שלנו טמונה ברכה או קללה. כל מעשה, כל דבור יכול להביא לנו אשר נצחי או קללה נצחית, רחמנא לצלן. אנחנו צריכים לעצר, לחשב לפני כל פעלה, לבדק כל יום אם אנחנו בסדר.

 שעתים לפני כל טיסה, הטיסים כבר יושבים במטוס. לשם מה? הם בודקים האם כל השעונים עובדים, הם בודקים את מצב הדלק, את השמן, את הגלגלים, הם בודקים ומנסים כל דבר, כי אחר כך באויר –בזמן הטיסה אי אפשר לתקן דבר. כך אנחנו צריכים לעצר ולחשב לפני כל מעשה אם הוא טוב או רע, אם יש בו ברכה או קללה – אלה החיים שלנו! "סוף מעשה במחשבה תחלה". לאחר שהוא נעשה, כבר מאחר מדי.

 כדאי מאד לעשות בדיקה כללית כל יום. פעם ביום להקדיש כמה דקות לחשבון נפש. קום חמש דקות קדם, כדי שיהיו לך כמה דקות פנויות כל יום לפני שאתה יוצא מן הבית. בחמש דקות אלו תחשב, 'איך הייתי אתמול? לא הייתי בסדר. כעסתי, לא דברתי יפה עם בני הבית, לא עניתי יפה לחברים, פעלתי בלי מחשבה...'. צריך לחשב קצת על עצמנו.

 המסלת ישרים אומר (פרק ב), שכל אדם חיב "להתבונן ולפקח על מעשיו, הטובים הם אם לא. והנה זה דבר שהשכל יחיבהו ודאי. כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברח מאבדון, איך יתכן שירצה להעלים את עיניו מהצלתו? אין לך פחיתות והוללות רע מזה. והעושה כן הנה הוא פחות מהבהמות והחיות" –אפלו החיות יודעות לברח מפני הסכנה, על אחת כמה וכמה שהאדם, שנחן במחשבה ובדעה כדי שיתבונן במעשיו וישמר על עצמו, צריך לברח מפני הסכנה. אדם שלא מתבונן במעשיו, הוא לא שומר על עצמו, והרי הוא כמאבד עצמו לדעת. "וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה, ורעתו קרובה מהצלתו", לשון המסלת ישרים.

 כבר הזכרנו קדם לכן, כי  הדבר שהכי כואב לקדוש ברוך הוא הוא – "אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי" –לאף אחד לא אכפת ממעשיו. הנביא צווח ואומר: "שימו לבבכם על דרכיכם" (חגי א, ז), כי כן היא עצת היצר, שלא יתן לאדם להתבונן, כי איש מלחמה הוא היצר ומלמד בערמומיות, ואי אפשר להנצל מיצר הרע אלא בחכמה רבה ובהשקפה גדולה.

 כתוב בתורה (במדבר כא, כז): "על כן יאמרו המשלים באו חשבון, תבנה ותכונן עיר סיחון", מבארת הגמרא בבבא בתרא (עח, ב): "המושלים", אלה המושלים ביצרם. האנשים שמושלים ביצרם אומרים "באו חשבון" – "באו ונחשב חשבונו של עולם - הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה". לפעמים, נראה שקשה לקים את המצוות, ואלו העברות מפתות. אבל מי שעושה חשבון יודע מה יהיה בסוף – הוא מבין מה שכרה של מצוה ומה הפסדה של עברה. ממשיכה הגמרא ומסבירה על פי דברים אלו את המשך הפסוק: "תבנה ותכונן" – "אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא".

 מה הפרוש "עיר סיחון"? הכתוב מתיחס כאן לאלו שאינם חיים על פי חשבון, אלא הולכים אחרי רצונותיהם, מבלי לתת לעצמם דין וחשבון. עיר סיחון פרושו של דבר, "אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה" (בבא בתרא שם)– אם הוא כמו חמור קטן ההולך אחר תאוותיו, בלי להבין שבסוף ישימו עליו את האכף - מה יהיה בסופו? אומר הכתוב (שם, כח): "כי אש יצאה מחשבון" - תצא אש מאלו שמחשבים את מעשיהם, שנותנים לעצמם דין וחשבון כל יום על כל מעשיהם, ותאכל את אלו שאינם מחשבים.

 אדם לא יכל לשרד במרוצת החיים, לחיות כיהודי וכבן אדם ולזכות לחיי נצח, בלי שיפנה כמה דקות ביום לחשבון נפש. צריך להתבונן בעצמנו כמה דקות לפני שיוצאים בבקר או לפני שהולכים לישן, 'איך היו המצוות שעשיתי אתמול, איך היו הברכות והתפלות שלי, איך היו המדות שלי, איך התנהגתי עם הסובבים אותי', רק מי שנוהג כך יש לו סכוי שהיום הבא יהיה טוב יותר.

 מה הצרה שלנו? אדם יכול להתבונן על עצמו במראה חצי שעה מבלי להתעיף. לראות איך הכובע מנח ואיך השמלה נראית, איך העניבה קשורה ואיך הבלורית עומדת. מזה לא מתעיפים. לעמת זאת, כאשר הוא מתחיל לחשב על עצמו, הוא מיד נעשה עיף. צריך להתאמץ ולראות איך אנחנו נראים מבפנים - לראות את הנשמה שלנו! ולצרך זה יש ללמד מוסר. להתבונן, לעשות חשבון נפש ליסר את עצמנו ולומר 'בדבר זה לא התנהגתי טוב, לא עשיתי מה שהייתי צריך לעשות'. המוסר הוא המראה של הנשמה. אי אפשר להחזיק מעמד, לשרד בעולם הזה ולזכות לחיי נצח, מבלי ללמד כל יום מוסר עם רגש, עם דמעות.

הרב ניסים יגן זצ"ל