גילויים מעולם האמת

בס"ד

הרב יגן זצ"ל:
______________________

ספורים רבים ישנם אודות גלגולי נשמות וגלויים מעולם האמת, אולם דומה כי לא רבים מהם יכולים לעמד בשורה אחת עם הספור הבא – אותו שמעתי מבעל המעשה בכבודו ובעצמו, בחור בשם מאיר, וכך ספר לי מאיר:

 הלה, נסע לפני כעשרים וחמש שנה עם חברים בכביש תלול המתפתל לצד ואדי עמק, כביש מסכן במיחד. דקות ספורות לאחר תחלת הנסיעה – נרדם מאיר, והרכב סטה מנתיב הנסיעה, המשיך אל עבר התהום, והדרדר כמאתים מטרים.

 החברים, אשר נסעו ברכב אחר – ראו את מאיר נעלם בעקול הדרך, ומשלא ראו אותו בהמשך – חזרו לאחוריהם בכדי לבדק מה עלה בגורלו. לאחר מספר רגעים של חפוש – התגלתה לעיניהם הטרגדיה במלא עצמתה. הם ראו את הרכב מרסק אישם, בעמק הואדי, וגופתו של מאיר משלכת כשלשים מטר הלאה משם.

 צות החלוץ שהגיע – לא צפה למצא נצולים. ברור היה לכל כי מנפילה שכזו – לא נתן לצאת בחיים בשום אפן. ואמנם, החובשים שהגיעו לשטח הבחינו בקלות כי הנהג סובל מפגיעות בכל חלקי גופו, נטול דפק ונשימה. רופא שהיה עם הצות – בקש לקבע את מותו של מאיר, אולם אחד החובשים, בצעד שנראה חסר הגיון לחלוטין – בקש לנסות ולערך בו החיאה...

 וכאן, למרבה הפלא, ארע הנס... לפתע הופיע דפק קל אשר הלך והתחזק, הנשימה החלה לחזר אטאט, בשלב זה – מהרו לפנות את הפצוע לבית החולים – שם שכב כ"צמח" במשך חדש ימים. אולם בהדרגה, לנגד עיניהם המשתאות של הרופאים – החל נכר שפור במצבו...

 גם עתה, עדין היו הרופאים משכנעים כי לאחר הפגיעות שספג – לא יוכל מאיר לשוב לתפקוד מלא. הם הבהירו להוריו כי את שארית חייו – יאלץ לבלות כפי הנראה במוסד שקומי כלשהו, אולם שוב ארע נס גלוי: מקץ חדשים מספר שב מאיר והיה כאחד האדם, חזר לעבודה ולתפקוד מלא!

 אדם מן השורה, היה מתבונן בנס שארע לו – ושב בתשובה. אולם מאיר מידענו – היה עקשן... הוא המשיך להתנהג כמו גוי, אכל נבלות וטרפות, חלל שבת, ובקצור: המשיך לעבר על כל העברות שבתורה!!

 ובכן, משראה הקב"ה כי המסר לא הובן – נשלח מסר נוסף... לאחר מספר חדשים, החליט מאיר לצאת עם חברים לברזיל, לטיול. במהלך הטיול – החליטו החברים לצאת למסלול קשה, המחיב מעבר ברגל במימי האוקינוס בין שני איים, בנקדה אשר בימים כתקונם המים בה רדודים, כך שנתן לצעד על קרקעית הים, אולם במקרה של סערה – עלולים המים לטפס לגבהים עצומים.

 קבוצת החברים החלה אפוא את דרכה בין האיים, המים היו רגועים ושלוים, מזג האויר נראה נח, אולם לפתע – בהיותם באמצע הדרך, מבלי אפשרות להתקדם או לחזר – החלו נראים סימנים המעידים על סערה מתקרבת... חברי הקבוצה נסו לעשות כל שביכלתם: הם השליכו את תרמיליהם ואת מיכלי המים – בכדי שיוכלו להתקדם במהירות, אולם נראה היה כי הכל לשוא: הרוח אשר החלה נושבת בחזקה – מנעה מהם להתקדם, וברור היה כי בעוד רגעים ספורים ימצאו את מותם בין גלי הים!

 כעת, בראותו את המות לנגד עיניו – נזכר מאיר מידענו בקב"ה... הוא פנה אליו מעמק הלב והתחנן: "רבונו של עולם, אני ואתה נמצאים כאן לבד, אם תעשה נס ותציל אותי – אני מבטיח לחזר בתשובה!!". והנה, ראה זה פלא: אך סים מאיר את תפלתו הנרגשת – ולפתע שככה הסערה... הקב"ה שלח את שר הים להוריד את מפלס המים, וכל חברי הקבוצה הצליחו להגיע אל מחוז חפצם בשלום!

 אולם אם סבורים אנו כי מאיר קים את הבטחתו – איננו אלא טועים... אף שהמקומיים הבהירו לו כי מעולם לא נתקלו בתופעה כזו – בה שב הים מזעפו כך, מבלי כל סבה הגיונית, ואף שהוא עצמו ידע היטב כי הישועה הגיעה בדיוק לאחר שהתפלל אל האלקים מעמק לבו, על אף כל זאת – לא למד מידענו את הלקח, לא שנה את דרכו ולא שב בתשובה. הוא התפתה לדברי ההבל של חבריו, אשר טענו כי המדבר פשוט ב"מקרה"...

 מכאן, המשיך מאיר לאמריקה, שם פתח חברת הובלות. באחד הימים, בעוד הוא יושב במשרדו – הרגיש לפתע כיצד גופו מפסיק לתפקד. ידיו אינן נשמעות לו, גופו רועד, וכאשר הוא נוגע בחפצים – הוא אינו חש בהם. מאיר הבין כי הגיע רגע האמת, וכי משמים החליטו לטל את נשמתו. חשך החל לכסות אותו, ובשארית כחותיו הוא ירד לרחוב, עצר מונית, ובקש מהנהג הכושי כי יקח אותו אל כתבת מסימת במנהטן בה התגורר עם חברים, ושם, ידע כי יטפלו בו – או לפחות בגופתו...

 ואמנם, רגע או שנים לאחר שנכנס למונית – אבד מאיר את הכרתו, ונפח את נשמתו. הוא הרגיש איך נשמתו יוצאת מגופו, הוא ראה את הנשמה – מבריקה ולבנה כיהלום, הוא הבחין כי הנשמה עולה מעלה, ובמקביל – הביט מבחוץ בגופו המטל במונית.

 משם, העבירו אותו דרך מערה ארכה וחשוכה – אל העולם הבא, שם חכו לו שני מלאכים אשר תפסוהו מכתפיו והציבוהו על במה גבוהה. מולו – עמד הקטגור, אשר הראה לו את המעשים הרעים שעשה במשך חייו, והיו הרבה כאלו... הוא לא סתם "ראה" את העברות – אלא חש כאלו הוא עושה אותן בזה הרגע!! לצדו של הקטגור – עמד הסנגור, אולם לא היה לו הרבה מה להוסיף... מטען המעשים הטובים היה דל באפן מעורר רחמים...

 "באותו רגע" – ספר מאיר לימים – "התבישתי כפי שלא התבישתי מימי, רציתי לקבר את עצמי באדמה, אולם לא היתה אפשרות שכזו. הקטגור עמד מולי וצעק: "רשע מרשע! איך אתה לא מתביש? אתה, בן של צדיקים, בן של רבנים, נתנו לך כמה וכמה הזדמניות בזכות אבותיך, ואלו אתה – המשכת בדרכך הרעה!", וכאן, החל מונה את עוונותי תוך שהוא מוכיח אותי עליהם אחד לאחד.

 "לאחר מכן ראיתי אור אין סופי, מלא אהבה ורחמים, מלא תחנונים. הייתי מוכן להשרף בגיהנם לדורי דורות – ובלבד שלא לעמד מול הקב"ה בבושה כה נוראה!! ראיתי את הצער של הקב"ה על כך שצריך לשרף אותי בגיהנם בשל עוונותי, ואין יסורים גדולים מכך!".

אלא ששוב, עמדה לו למאיר זכות אבותיו: אחד מסביו הצדיקים עמד בפני בית דין של מעלה ואמר, כי אם יחזירו את נכדו לעולם – הוא יתקן את דרכיו ויחזר בתשובה עד שיהיה צדיק גדול. אולם הקטגור לא הרפה... "אם אתם מחזירים אותו – עליכם לודא שלא יזכר מה שראה כאן, שכן אם יזכר הכל – זו לא חכמה לחזר בתשובה!" – טען השטן. אולם כאן החל מאיר בוכה ומתחנן כי יניחו לו לזכר את מה שראה בכדי שלא יכשל שנית.

 "אני נשבע לחזר בתשובה ולהיות צדיק, רק אל תמנעו ממני את זכרון המראה שראיתי!" – התחנן מאיר בפני בית דין של מעלה, ותפלתו התקבלה. שני המלאכים אשר לווהו עד עתה – החזירוהו מבעד למנהרה הארכה, ולפתע הוא מצא את עצמו בגופו.

 בו במקום שנה מאיר את דרכו: הוא המשיך אל עבר ישיבה קרובה, ונגש אל רב מסים אשר לוה אותו בדרך תשובתו. היום הוא ממזכי הרבים הגדולים שבדור!! "רבותי, אני ראיתי את הדין, ראיתי את צער השכינה, בעיני ממש!" – הוא אומר תמיד, ומוסיף להפתיע את שומעיו בידיעה כי כל החויות שחוה – מתארות בדיוק נמרץ בספריהם הקדושים של רבותינו גדולי הדורות...

 אין ספק. זכות גדולה היא זו לקבל הזדמנות אחר הזדמנות, ואפלו הזדמנות אחת – הנה נדירה למדי... לכן, כדאי, כדאי מאד לחזר כל עוד נתן לעשות זאת, כי מי יודע אם תנתן הזדמנות שניה?!