בס"ד
"אל תפסיקו אותי עד אשר אסיים", ביקש. הרב דביר סיפר וסיפר עוד פעם סיפר לכל מי שפגש, תוך שהוא גורם להתרגשות ולרטט בקרב השומעים. "באותם ימים שישבתם לידי או התפללתם עלי, הרגשתי בחוש שנשמתי עולה למרומים ומתייצבת לפני כסא הכבוד", פתח את סיפורו בדרמטיות שרק אלה שהכירוהו ידעו שאין היא מעושה. "ראיתי בברור את הגוף שלי שוכב בבית החולים, לידו ניצבת רעייתי המסורה, ואני – מובל ממש ברגעים אלה אל בית דין של מעלה. רגעי המשפט היו קשים מנשוא. בבית דין של מעלה האשימו אותי בדברים קשים, ביקשו להוציא את דיני למוות"
הרב דביר רצה לפרט כיצד היה נראה בית הדין. עיקר סיפורו התמקד בטענות שהושמעו כנגדו ובפסק הסופי. "בקשתי והתחננתי על עצמי: 'יש לי אשה וילדים. רחמו עלי ואל תדינוני למוות' בכיתי. לכולם יש אשה וילדים ואינך מיוחס בכך השיבו לי".
המנוח לא היה מסוגל לספר בשטף אחד את מה שעבר עליו בבית דין של מעלה. מדי כמה דקות היה פורץ בבכי חנוק. ההתרגשות אחזה בשומעים והעבירה אותם לעולם אחר ולמבט אחר על כל החיים. והרב דביר המשיך,
"האשימו אותי שלא פעלתי דיי להפצת תורה ויראת שמים. מאידך הגיעו מלאכים רבים עד אין מספר והמליצו עלי בהצגת זכויותי ומעשי הטובים. אני – לא פסקתי כל העת מלבכות ולהתחנן על נפשי. בשלב מסויים הודיעו לי בבית דין של מעלה שמאות איש מתפללים עלי למטה ואף שינו לי את השם".
מיודעיו נדהמו להווכח שברגע הראשון לאחר שפקח את עיניו ידע שהוסיפו לו את השם אליהו על שמו הראשון. אחדים מהם פרשו לחדרים סמוכים מרוב התרגשות.
"כשראיתי שכלתה אלי הרעה ועוד מעט יצא גזר הדין אותו אין להשיב, ניסיתי להבטיח לבית דין של מעלה שמעתה ואילך אקדיש את כל חיי בהרבצת תורה ויראת שמים. אעשה כל אשר ביכולתי להאדרת כבוד שמו של הקב"ה בעולם. למרבה השמחה קיבל בית הדין את ההבטחה וביקש שאחזור שוב על הקבלה במילים מפורשות.
הצהרתי פעם נוספת שאני מקבל על עצמי להקדיש את עצמי להפצת תורה ויראת שמים. באותו רגע פסק בית הדין שיינתן לי עוד פסק זמן קצוב לחיות. כששמעתי את הפסק, החילותי לצעוק בשמחה רבה:
לא אמות כי אחיה..."
הרב חזר לארץ והפיץ במשך חודשים את אשר ארע לו ומה שנאמר לו בבית דין שמים.
לפתע נחרדה אישתו מזעקה שיצאה מפיו: " ל א א מ ו ת כ י א ח י ה ",
עיניו נפקחו והוא דיבר:
הרב דביר רצה לפרט כיצד היה נראה בית הדין. עיקר סיפורו התמקד בטענות שהושמעו כנגדו ובפסק הסופי. "בקשתי והתחננתי על עצמי: 'יש לי אשה וילדים. רחמו עלי ואל תדינוני למוות' בכיתי. לכולם יש אשה וילדים ואינך מיוחס בכך השיבו לי".
המנוח לא היה מסוגל לספר בשטף אחד את מה שעבר עליו בבית דין של מעלה. מדי כמה דקות היה פורץ בבכי חנוק. ההתרגשות אחזה בשומעים והעבירה אותם לעולם אחר ולמבט אחר על כל החיים. והרב דביר המשיך,
"האשימו אותי שלא פעלתי דיי להפצת תורה ויראת שמים. מאידך הגיעו מלאכים רבים עד אין מספר והמליצו עלי בהצגת זכויותי ומעשי הטובים. אני – לא פסקתי כל העת מלבכות ולהתחנן על נפשי. בשלב מסויים הודיעו לי בבית דין של מעלה שמאות איש מתפללים עלי למטה ואף שינו לי את השם".
מיודעיו נדהמו להווכח שברגע הראשון לאחר שפקח את עיניו ידע שהוסיפו לו את השם אליהו על שמו הראשון. אחדים מהם פרשו לחדרים סמוכים מרוב התרגשות.
"כשראיתי שכלתה אלי הרעה ועוד מעט יצא גזר הדין אותו אין להשיב, ניסיתי להבטיח לבית דין של מעלה שמעתה ואילך אקדיש את כל חיי בהרבצת תורה ויראת שמים. אעשה כל אשר ביכולתי להאדרת כבוד שמו של הקב"ה בעולם. למרבה השמחה קיבל בית הדין את ההבטחה וביקש שאחזור שוב על הקבלה במילים מפורשות.
הצהרתי פעם נוספת שאני מקבל על עצמי להקדיש את עצמי להפצת תורה ויראת שמים. באותו רגע פסק בית הדין שיינתן לי עוד פסק זמן קצוב לחיות. כששמעתי את הפסק, החילותי לצעוק בשמחה רבה:
לא אמות כי אחיה..."
הרב חזר לארץ והפיץ במשך חודשים את אשר ארע לו ומה שנאמר לו בבית דין שמים.
בחודש כסלו התש"ן לקה בהתקף לב ונפטר.
שימו לב: רב, שומר מצוות, שבין השאר עסק בהנהלת קופת גמילות חסדים, גידל את ילדיו בדרך מצוות תורה, עסק בחינוך וניסה דרכו להכניס כמה שאפשר מודעות לתורת ישראל –
מגיע לבית דין שמים ועומד בהאשמות נוראות שברור מהן שלא מיעדים לו מקום בגן עדן!!...
מה ההאשמות: "לא פעלת די להפצת תורה ויראת שמים" ועוד דברים קשים שלא פרט!
התוצאה: בזכות שהבטיח לפרסם שם ה' ברבים – נתנו לו ארכה של תקופה קצרה לחיות.
למה לא זכה הרב עזריאל דביר לחיות תקופה ארוכה יותר?!
לא מוזכר במאמר – אבל נדרש ממנו בבית דין שמים גם לפרסם משיח – אולם הרב עזריאל דביר "דילג" על חלק זה כי "התבייש" כנראה מתגובת הציבור הדתי המסויים עמו הוא נמנה – ולכן הפר למעשה את הבטחתו לבית דין שמים – והפסיד את ההזדמנות שניתנה לו – ועוד נשפט אח"כ על שבועה שנתן לבית דין שמים ולא קיימה ב ש ל מ ו ת ! !...
בכל מקרה – המסקנה העיקרית:
אפילו אדם השומר מצוות (גם ב"דרגת" רב וכו') שלא יחשוב שהוא יזכה בבית דין שמים למקום בגן עדן
ולחיי נצח - אם לא פירסם את שם ה' מכספו וזמנו וכמובן אם לא הזהיר לבקש משיח,
ובעצמו לא צעק למשיח ולא פירסם מכספו משיח!
הרי כתוב (שבת ל"א, א') שאחת השאלות ששואלים בבית דין:
"האם ציפית לישועה"–
אופייני לאדם שכאשר נשמתו חוזרת לגוף, אז מתחיל יצר הרע לפתות את האדם, שיעשה לעצמו "הנחות, דילוגים וקיצוצים וכו' " עם מה שקודם לכן הנשמה התחיבה בבית דין שמים לקיים!... הנשמה מטבעה היא טהורה ולא יודעת לשקר! אבל מרגע שהנשמה נמצאת בגוף – והגוף קשור לנפש בהמית – אז כבר יש ליצר הרע מקום לאחיזה והנשמה מגיעה ל"פשרות סבירות מתקבלות על הדעת" – ואחר כך בא המחיר הנורא משמים!!
שימו לב: רב, שומר מצוות, שבין השאר עסק בהנהלת קופת גמילות חסדים, גידל את ילדיו בדרך מצוות תורה, עסק בחינוך וניסה דרכו להכניס כמה שאפשר מודעות לתורת ישראל –
מגיע לבית דין שמים ועומד בהאשמות נוראות שברור מהן שלא מיעדים לו מקום בגן עדן!!...
מה ההאשמות: "לא פעלת די להפצת תורה ויראת שמים" ועוד דברים קשים שלא פרט!
התוצאה: בזכות שהבטיח לפרסם שם ה' ברבים – נתנו לו ארכה של תקופה קצרה לחיות.
למה לא זכה הרב עזריאל דביר לחיות תקופה ארוכה יותר?!
לא מוזכר במאמר – אבל נדרש ממנו בבית דין שמים גם לפרסם משיח – אולם הרב עזריאל דביר "דילג" על חלק זה כי "התבייש" כנראה מתגובת הציבור הדתי המסויים עמו הוא נמנה – ולכן הפר למעשה את הבטחתו לבית דין שמים – והפסיד את ההזדמנות שניתנה לו – ועוד נשפט אח"כ על שבועה שנתן לבית דין שמים ולא קיימה ב ש ל מ ו ת ! !...
בכל מקרה – המסקנה העיקרית:
אפילו אדם השומר מצוות (גם ב"דרגת" רב וכו') שלא יחשוב שהוא יזכה בבית דין שמים למקום בגן עדן
ולחיי נצח - אם לא פירסם את שם ה' מכספו וזמנו וכמובן אם לא הזהיר לבקש משיח,
ובעצמו לא צעק למשיח ולא פירסם מכספו משיח!
הרי כתוב (שבת ל"א, א') שאחת השאלות ששואלים בבית דין:
"האם ציפית לישועה"–
אופייני לאדם שכאשר נשמתו חוזרת לגוף, אז מתחיל יצר הרע לפתות את האדם, שיעשה לעצמו "הנחות, דילוגים וקיצוצים וכו' " עם מה שקודם לכן הנשמה התחיבה בבית דין שמים לקיים!... הנשמה מטבעה היא טהורה ולא יודעת לשקר! אבל מרגע שהנשמה נמצאת בגוף – והגוף קשור לנפש בהמית – אז כבר יש ליצר הרע מקום לאחיזה והנשמה מגיעה ל"פשרות סבירות מתקבלות על הדעת" – ואחר כך בא המחיר הנורא משמים!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: