אנחנו לא יכולים לצעוד יחדיו

בס"ד

אחר שנים ארוכות של נתק בין שני האחים - יעקב ועשיו, שנים של פחד מפני האח הגדול המבקש להרוג בחמתו את אחיו הקטן, מגיע המפגש הגורלי. יעקב יוצא מוכן לקראת עשיו בתפילה, בדורון ובמלחמה. הוא מצליח לעורר את רחמי האח. רוח מפויסת נושבת, והאח המפורסם כ"איש יודע ציד - איש שדה", רוצה להיות נחמד ולחדש את הקשרים המשפחתיים שנפרמו במשך השנים הארוכות. הוא מבקש: "נסעה ונלכה, ואלכה לנגדך". עשיו רוצה לארגן מסע משותף, שבו יצעדו שני המחנות במשותף זה לצד זה.

יעקב חושש מהשפעתו הרוחנית הרעה של עשיו על ילדיו. קשר קרוב מדי עם ה"דוד עשיו" עלול להזיק להם. מידותיו הרעות של עשיו ואופיו המושחת עלולים לקלקל את נפשם הזכה של ילדיו שהתחנכו על ברכי "איש תם יושב אהלים" למידות טובות ולמעשים ישרים. יעקב מתחמק באלגנטיות. הוא אומר את האמת, אך מסתיר את הנזק הרוחני בנזק גשמי: "ויאמר אליו: אדני יודע כי הילדים רכים, והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן. יעבור נא אדני לפני עבדו, ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני, ולרגל הילדים, עד אשר אבוא אל אדני שעירה."

הוא מזכיר את הילדים פעמיים, ובו זמנית מזכיר את הנזק שייגרם לצאן. הפחד על הנזק שייגרם לצאן נאמר לאוזניו של עשיו, שיבין שהדבר פשוט אינו מסתדר טכנית... אבל לאוזנינו אנו השמיע יעקב, ונכתבו הדברים לדורות: "הילדים!"

וכך הוא מסביר באופן סמוי: אנחנו פשוט איננו יכולים לצעוד יחדיו, המפגש הוא הרה אסון. "הילדים רכים", הם עדיין לא עיצבו אישיות מגובשת משלהם, נפשם העדינה טרם חוסנה מספיק מכדי לעמוד בפני רוחות והשפעות שאינן לרוח בית יעקב. יש למנוע את המפגש בכל מחיר. אך לא מדובר כאן רק על מניעת ילדינו מלהיפגש עם אנשים שישפיעו אליהם לרעה אלא גם לשמור אליהם מההשפעה השלילית של עשיו המשודרות דרך תוכניות הטלוויזיה, דרך סיפורי ילדים עם מסר שלילי ואנטי יהודי, וכו'. כפי שלימד אותנו יעקב אבינו, אלינו לשמור על ילדינו ועל נשמותיהם הטהורות. לספר להם סיפורים מהגמרה או סיפורי חכמים. לשמור עליהם מתוכניות בהם אין כיבוד הורים, תוכניות המשתמשות במילים והשקפות הסותרות את הערכים של תורתנו הקדושה. השפעות אילו יחדרו עמוק אל ילדיהו הטהורים וה"רכים" וישפיעו אליהם בדרך שלילית ועמוקה ביותר.

הרב יוסי מזרחי