על דלת ביתו של אברהם תלמיד חכם מיקירי קרתא דירושלים שהתברך בלי עין הרע בארבעה עשר ילדים התדפקה אישה ענייה וביקשה שיתנו לה בשר עוף לשבת. בעל הבית שכמו כל עמלי תורה אין הפרנסה מצויה בביתו בשפע והמזון הנמצא בביתם בקושי מספיק לקיום עצמם, הסביר לאישה שאת שני העופות היחידים שיש לו במקרר הוא שומר לחג הקרב ובא וזה הבשר היחיד שנשאר לו להאכיל את ילדיו.
למרות תשובתו, האישה לא ויתרה והיא נשארה עומדת בפתח הבית מתחננת על נפשה וממתינה בכל זאת אולי יתרצה בעל הבית וייתן לה מנת עוף.
האברך לא יכל לעמוד מול דמעותיה, מיד עשה שיקול דעת נוסף והחליט שאם האישה האומללה הזו לא התביישה להגיע עד פתח ביתו ולבקש שיתנו לה בשר לאכול, אות הוא משמיים כי באמת הגיעו מים עד נפש ואם כן אתן לה את מנתנו ולכל היותר ילד״ לא יאכלו בשר בחג.
לא עברו רגעים אחדים ומיד התנצל האברך בפני האישה על סירובו וביקש ממנה שתמתין לקבלת העוף היחיד שנשאר לו במקרר. כיוון שהבין את הזכות הגדולה שהזדמנה לידיו להאכיל אישה ענייה, שמח על כך שנתגלגלה לידו מצווה לסייע לאישה לקראת שבת.
האברך ניגש למקרר ופתאום נשמעה זעקה מפיו כשהוא עומד מול המקרר הפתוח ומסרב להאמין. כאשר הביט פנימה ראה את ילדו בן השלוש שנכלא בתוכו מבלי יכולת להשתחרר. הילד היה כבר כחול לגמרי וסבל מקש״ נשימה איומים בניסי ניסים הצליחו אנשי "ההצלה" להחזיר אותו למצב נשימתי סדיר. רופאי בית הרפואה סיפרו לאברך כי אם הפעוט היה נשאר עוד מספר רגעים במקרר היה יכול לאבד את חייו!
אין ספק כי מעשה החסד שהחליט בעה"ב לעשות ברגע האחרון הוא זה שהציל את בנו ממוות בטוח. כך חש האב בכל נימי נשמתו את דברי חז"ל: צדקה תציל ממוות. (אור דניאל).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: