״אחזור בתשובה״

בס"ד

 מספרים, כי לפני שנים מספר, כשעוד היה ניר, בחור חילוני פשוט מתל-

 אביב, זכה לפגוש את הבן איש חי זיע״א, קרוב למאה שנה אחר פטירתו

 מהעולם. היה זה עוד כשניר היה בראשית שנות השלושים של חייו,.עת

 חלה במחלה נוראה שהביאה אותו לאשפוז בבית-החולים לתקופה

 ממושכת, כשבסוף תקופה זו הוא נפטר(!) ניסיונות ההחייאה עלו ברוך ה׳

 בהצלחה, והוא שב לחיים. אך קודם חזרתו לחיים הוא חווה חוויה שאותה

 לא יישכח בחיים.

 הוא ראה את עצמו עולה לעולם העליון, שם הועמד בפני בית דין של

 מעלה. שם, הראו לו את עוונותיו הרבים אל מול זכויותיו המועטות. היו שם

 גם כיתות רבות של מלאכי חבלה שנבראו מעוונותיו וכעת עמדו וניסו

 להרשיעו בדין.

 לפתע צעקה הפכה את כל העולמות: ״חכם יוסף חיים, חכם יוסף חיים,

 חכם יוסף חיים״! היה זה קולה של סבתו של ניר, עליה השלום. כל העולם

 התמלא באור אין סוף. ואז, אל העולם בו שהה ניר, נכנס הבן איש חי זיע״א.

 האור התחזק עוד יותר. מלאכי השרת שעמדו שם, פרשו כנפיהם כלפי

 מעלה, כמו הכרובים, מפאת הכבוד שהיו עושים לצדיק שנכנס. ואילו

 מלאכי החבלה זזו מרחק מה, מפאת שלא יכלו לסבול את הקדושה שנכנסה.

 לאחר שהבן איש חי נכנס, הוא הסתכל על ניר ושאל: ״מי זה האיש הזה״?

 על אף שידע מי הוא. מלאכי החבלה צעקו לו: ״האיש הזה איש רשע״,

 והחלו מספרים לו את כל הדברים הרעים שניר עשה. כשסיימו, מלאכי

 השרת סיפרו לו את כל הדברים הטובים שעשה. הוא שמע את שני הצדדים,

 ואחרי ששמע אותם, הוא אמר: ״בואו נרד למטה, ונשאל מי זה האיש הזה״.

 ׳למטה׳, מצוי עולם דומה מאוד לעולם שלנו, שם, הוליך הבן איש חי זאת

 ניר והמלאכים לבית הקברות. בית-הקברות היה מקום אותו היה פוקד ניר

 פעמיים בשנה, בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים, שם היה שוטף את

 המצבות המלוכלכות מאבק, ומתפלל עבור הנפטרים שהיו קבורים תחתם.

 בנוהג זה החל אחרי שפעם לקח אותו בן דודו לקברו של סבם, לנקות את

 המצבה ולהתפלל עליו, וניר חש תחושה מרוממת בהנהגה זו. עתה, גם

 באותו בית הקברות, כל העולם כולו התמלא באור אין סוף, והנפטרים יצאו

 לכבוד הבן איש חי, שמיד החל לשאול אותם אודות ניר. בזה אחר זה מסרו

 עדות נאמנה אודותיו איך היה מנקה מצבותיהם ומתפלל בעבורם.

 אך לא היו בעדויות אלו כדי להכריע את כף המאזניים לזכותו של ניר

 ונפסק כי עליו להפטר מהעולם הזה. בפניו של ניר הראו את כל סדר הלויה

 שלו ואת מקום קבורתו. אך אז יצאו מגדרם כל אותם נפטרים שניר עשה

 עמם חסד וקבלו על ההחלטה, אך ללא הועיל.

 נשמה אחת, שניר גמל עמה ועם אחותה חסד בעולם הזה, כשהקים

 עבורם מצבות בבית העלמין, קבלה בפני בית הדין על גזר דינו ופנתה אל

 הבן איש חי ואמרה: ״חכם יוסף חיים, האיש הזה הקים עבורנו מצבות,

 הדרך שהלך - בעיניכם לא נחשב״? בדקו בשמיים כמה שכר פסיעות היו

 לניר בעבור מעשה זה שעשה, אך מצאו שהיה עדיין רחוק מלהכריע את

 הכף לזכות. קראה אותה נשמה ואמרה: ״חכם יוסף חיים, האיש הזה עשה

 לנו גילוי מצבה״, משמע - הביא עשרה אנשים שיענו לקדיש ונתן להם מיני

 מגדנות שיברכו עליהם, וכל זה לעילוי נשמת הנפטרת. המשיכה אותה

 הנשמה ואמרה: ״אמן אחד שאמרו שם - בעיניכם זה לא נחשב״? החליטו

 בשמים לבדוק, והחלו להביא את הנשמות שהיו נוכחות בגילוי מצבה. אותם

 נשמות חיות עדיין בעולם הזה, על כן הביאו אותם להעיד בבית דין של

 מעלה, בעת שישנו בלילה, ושאלו אותם על כל אופן הברכות שעשו אז

 לעילוי הנשמה - מה בירכו ובאיזה סדר? ואותם נשמות סיפרו הכל - החל

 מהאופן בו שיכנע אותם ניר לבוא ולהשלים מניין ועד לאחרון הפרטים

 בעניין קדימת הברכות. אז מצאו בית הדין של מעלה כי ניר יוצא זכאי, אך

 עדיין לא בכדי לחזור לחיים בעולם הזה.

 צעקה של נשמה נוספת נשמעה, הפעם היתה זאת האחות השנייה שניר

 הקים עבורה מצבה: ״חכם יוסף חיים! האיש הזה קנה מהעודף של הכסף

 שאסף עבורנו [ספרים לזיכוי הרבים], אם למישהו נהיה הרהור תשובה -

 בעיניכם זה אינו נחשב״? - כוונתה היתה לחמישים ספרי ׳משיבת נפש׳ של

 רבי נחמן מברסלב שקנה ניר לזיכוי הרבים מאותו עודף שנשאר ברשותו. כל

 העולמות נרעשו והטלטלו.

 אז הוכרעה הכף לזכות מלאה וניר יצא זכאי. אך עתה, היה זה ניר שפחד

 כבר לרדת חזרה לעולם הזה, ושאל מי יהיה ערב לו שלא יחטא, והתחנן על

 זאת לפני הבן איש חי. אז, מסיבה לא ברורה, ביקש ניר מהבן איש חי, כי

 הוא רוצה לפגוש ברבי יונתן בן עוזיאל. לקח אותו הבן איש חי למקומם של

 הצדיקים, מקום בו הכניסה למלאכים אסורה. ״אתה רואה שם״? הצביע הבן

 איש חי לעבר נקודה, ״שם נמצא רבי יונתן בן עוזיאל״. אך ניר לא היה

 בדרגה מספיקה כדי שיוכל להסתכל. ״עכשיו, תרד למטה״, הורה לו הבן

 איש חי זיע״א, ״כי חבר שלך מחכה לך״.

 לפני שניר ירד, שאל אותו הבן איש חי זיע״א שלוש פעמים: ״מה תעשה

 כשתרד״? אך ניר, שכבר היה רשע בעיני עצמו, בוש היה מלענות. ואז הראה

 לו הבן איש חי פנים כועסות וחזר ושאל: ״מה תעשה כשתרד?״. ענה ניר:

 ״אחזור בתשובה״, כך גם שלוש פעמים. אז התעורר ניר בבית-החולים

 לשמחת ולהפתעת חברו ורופאיו. כשהוא זוכר את כל אשר חווה.