בס"ד
המכבים ניסו להשיג משהו מאוד לא הגיוני ולא רציונאלי, רק מפני שאור הניסים כבר היה בנשמותיהם. קבוצה קטנה של אנשים חלשים עמדה מול לוחמי יוון המיומנים, וניצחה. אך הם ידעו שזה אפשרי, משום שה' ברא את העולם והוא חופשי לעשות בו כרצונו. ובכן, ניצחונם היה נס בפני עצמו, אז למה להוסיף עליו את המנורה שדולקת באופן ניס שמונה ימים? זה נראה מיותר לחלוטין. בסדר, המכבים שחררו את בית המקדש בירושלים מהיוונים, וכשרצו להדליק את המנורה הם מצאו שמן שהספיק רק ליום אחד. וכן, השמן הזה הספיק להם לשמונה ימים עד שיכלו להפיק שמן חדש ולהביא אותו למקדש. אבל זה לא נראה כמו נס חשוב במיוחד. אילולי יכלו להדליק את המנורה, העולם לא היה נחרב. לכל היותר הם היו צריכים לחכות עוד שמונה ימים – האם זה היה כל כך גרוע?
אבל זוהי עצם הגדרתו של 'נס' – הוא לא הכרחי. תופעות טבע הן דבר הכרחי. אם אני מטיל טיפת דיו לתוך מים, הכרחי שהיא תתמוסס. זה טבע. אבל נס הוא בדיוק ההיפך. הוא לא אמור להיות. אכן, לאור הטבע הוא לא היה צריך להתרחש. אבל הוא קורה כי זה מה שה' רוצה. אלוקים לא צריך סיבה כדי לחולל נס. אלוקים רוצה, אלוקים עושה. לכן חנוכה הוא חג מדהים של ניסים, משום שזהו החג שחוגג את מהות הנס, את מהות הבלתי הכרחי. כשאנחנו מתבוננים בעולם באור חנוכה, אנחנו מבחינים שכל דבר בעולם אינו הכרחי; שאפילו אנחנו בלתי הכרחיים. ובכל זאת העולם כאן, ואנחנו כאן. לחגוג את הבלתי הכרחי – זוהי בעצם חגיגת האהבה. משום שביטויים הנעלה של האהבה והחסד אינו לעשות מה שחייבים לעשות, אלא לעשות מה שאנחנו לא מוכרחים לעשות. אם אני פוגע ברכב שלך ואז מציע לשלם על הנזק, אין כאן ביטוי של אהבה. זה החוק. אבל אם יום אחד אני מחליט לשטוף לך את המכונית, זה ביטוי של אהבה.
היהדות מאמינה שאנחנו כאן משום שהאלוקים – מתוך אהבתו האין סופית – ברא אותנו. זה נס שאנחנו כאן, ובחנוכה, יותר מאשר בכל זמן אחר בשנה, אנו מתפעלים מכך. אנחנו רואים את עצמנו באור הנס, באור התקווה. באור המדע ובאור האמנות אנחנו רואים היבטים – ורק חלק מההיבטים – של מה שקיים. אבל באור החנוכה – באור הניסים – אנחנו רואים שהכל אפשרי. אנחנו רואים את ניצחונה של אהבת ה'.
הרב יוסי מזרחי
המכבים ניסו להשיג משהו מאוד לא הגיוני ולא רציונאלי, רק מפני שאור הניסים כבר היה בנשמותיהם. קבוצה קטנה של אנשים חלשים עמדה מול לוחמי יוון המיומנים, וניצחה. אך הם ידעו שזה אפשרי, משום שה' ברא את העולם והוא חופשי לעשות בו כרצונו. ובכן, ניצחונם היה נס בפני עצמו, אז למה להוסיף עליו את המנורה שדולקת באופן ניס שמונה ימים? זה נראה מיותר לחלוטין. בסדר, המכבים שחררו את בית המקדש בירושלים מהיוונים, וכשרצו להדליק את המנורה הם מצאו שמן שהספיק רק ליום אחד. וכן, השמן הזה הספיק להם לשמונה ימים עד שיכלו להפיק שמן חדש ולהביא אותו למקדש. אבל זה לא נראה כמו נס חשוב במיוחד. אילולי יכלו להדליק את המנורה, העולם לא היה נחרב. לכל היותר הם היו צריכים לחכות עוד שמונה ימים – האם זה היה כל כך גרוע?
אבל זוהי עצם הגדרתו של 'נס' – הוא לא הכרחי. תופעות טבע הן דבר הכרחי. אם אני מטיל טיפת דיו לתוך מים, הכרחי שהיא תתמוסס. זה טבע. אבל נס הוא בדיוק ההיפך. הוא לא אמור להיות. אכן, לאור הטבע הוא לא היה צריך להתרחש. אבל הוא קורה כי זה מה שה' רוצה. אלוקים לא צריך סיבה כדי לחולל נס. אלוקים רוצה, אלוקים עושה. לכן חנוכה הוא חג מדהים של ניסים, משום שזהו החג שחוגג את מהות הנס, את מהות הבלתי הכרחי. כשאנחנו מתבוננים בעולם באור חנוכה, אנחנו מבחינים שכל דבר בעולם אינו הכרחי; שאפילו אנחנו בלתי הכרחיים. ובכל זאת העולם כאן, ואנחנו כאן. לחגוג את הבלתי הכרחי – זוהי בעצם חגיגת האהבה. משום שביטויים הנעלה של האהבה והחסד אינו לעשות מה שחייבים לעשות, אלא לעשות מה שאנחנו לא מוכרחים לעשות. אם אני פוגע ברכב שלך ואז מציע לשלם על הנזק, אין כאן ביטוי של אהבה. זה החוק. אבל אם יום אחד אני מחליט לשטוף לך את המכונית, זה ביטוי של אהבה.
היהדות מאמינה שאנחנו כאן משום שהאלוקים – מתוך אהבתו האין סופית – ברא אותנו. זה נס שאנחנו כאן, ובחנוכה, יותר מאשר בכל זמן אחר בשנה, אנו מתפעלים מכך. אנחנו רואים את עצמנו באור הנס, באור התקווה. באור המדע ובאור האמנות אנחנו רואים היבטים – ורק חלק מההיבטים – של מה שקיים. אבל באור החנוכה – באור הניסים – אנחנו רואים שהכל אפשרי. אנחנו רואים את ניצחונה של אהבת ה'.
הרב יוסי מזרחי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: