בית קדוש

בס"ד

בית קדוש

 מספרים, כי ביתו של הבן איש חי זיע״א, נחשב לבית קדוש בעיני כל

 בני הדתות בבגדאד, אף שנים רבות לאחר פטירתו, והיה נקרא בפי כל ׳בית-

 אלחכם׳. פעם אחת, כחמש עשרה שנה לאחר פטירת הבן איש חי, עבר ילד

 יהודי כבן עשר ליד הבית הקדוש, וראה אשה ערבייה שניגשה אל פתח

 הבית. לאחר שהניחה על מפתן הבית את הסלים והקערות שהיו על ראשה,

 הזדקפה, הושיטה ידה אל-על והניחה אותה על המזוזה. אז החלו שפתיה

 רוחשות תפילה: ״בשם הא-ל הרחמן רחום, אנא החכם היהודי הקדוש,

 הצדיק האלוקי, בקש רחמים על בני חסן השוכב במיטת חוליו, שיתרפא,

 אמן. רחם עלי אני שפחתך, בקש עלי רחמים לפני א-לוקיך, הוא ישמע ממך,

 אני בטוחה. ובאם משאלותיי אלו יתמלאו, כשם שנעניתי לשכנה שלי, אני

 נודרת כאן לפניך נדר, אני אשלח סעודת צהריים כשרה בשחיטת היהודים

 לכל תלמידי מדרש תלמוד תורה היתומים, שיאכלו ויברכו ויבקשו עלינו

 רחמים״, נישקה הערבייה את המזוזה פעמים רבות, ואמרה ״אמן״.

 משהבחינה אותה ערבייה באותו ילד מביט במעשיה, ניגשה אליו ואמרה:

 ״שים את ידך על מזוזה זו ונשק אותה, כי היא מקור הרפואה ומעיין הטוב,

 היא נמצאת בביתו המבורך של גדול רבני היהודים, בקש את כל אשר תרצה

 ויינתן לך״, הילד ציית לדבריה, והיא הוסיפה לומר: ״תזכור בני ואל תשכח,

 בכל פעם שאתה עובר ליד בית קדוש זה הנח ידך על המזוזה, ונשק אותה

 ותבקש שא-לוקים ישמור אותך מכל רע״. לאחר מכן פנתה משם והלכה

 לדרכה, תוך שהיא פונה כל כמה צעדים אל הבית הקדוש שולחת את ידיה

 אליו ומנשקת את קצות אצבעותיה.