המהות הפנימית

בס"ד

הייתי בטוחה, כל כך בטוחה שזה מה שיהיה, שזו התכלית שלי. מהיום שאני זוכרת את עצמי, עוד משחר ילדותי, הייתי משוכנעת לחלוטין שבאתי לעולם הזה בכדי להשאיר חותם. שעצם הופעתי ביום בהיר אחד על כדור הארץ, מביאה עימה בשורה חדשה, מרעישה, שבה אני, רונית בת שושנה, הולכת להיות הדבר הגדול הבא. לא סתם גדול, אלא גרנדיוזי ובעל משמעות אדירה, משהו עם ערך שידברו עליו עוד הרבה מאד אחרי לכתי.

כמה תמימות - או אולי טיפשות הייתה בי. כמה שנים חייתי בתחושה של החמצה שטרם גילו אותי,  שאולי בעצם מדובר בפריחה מאוחרת, או שאולי הקדמתי את זמני להגיע לעולם הזה, והייתי צריכה לחכות עוד קצת.

ככל שעברו הימים ונקפו השעות התבררה לדידי המציאות, טופחת על פניי ללא רחם, לא מותירה לי הרבה זמן להתעסק כלל במהות שלי. ככל שהעונות התחלפו להן בקצב מטורף, מצאתי את עצמי שוכחת מהבאזזז שחיכה לצאת ממני.

לעיתים התביישתי במה שהרגשתי. איך בכלל העזתי לחשוב שייצא ממני משהו נדיר ומיוחד? חשבתי שרק אני מרגישה כך, אבל התברר שטעיתי. משיחות שערכתי עם חברות במהלך החיים, התברר שכולן למעשה שותפות לתחושה הזו, שבאנו לכאן לעשות משהו מהפכני.

ממרומי שנותיי וניסיוני, או יותר נכון מהמקום הרוחני שאני נמצאת בו היום, אוכל לסבר את האוזן שלכן ולומר שלא ממש טעינו, רק טעינו בכתובת.

הכתובת תמיד הייתה על הקיר, אך מסיבות שאינן בהכרח תלויות בנו, בחרנו להתעלם ולרעות בשדות זרים. לא עשינו סנכרון עם הנשמה שלנו ורצונותיה, לא תמיד הבנו מהו אותו החותם שבגינו באנו לכאן.

מסובך היה עבורי להפנים, שלהשאיר חותם בעולם - זה להבין מי אתה באמת, לקלף מעליך את השכבות המיותרות שאספת כל חייך, ולהיות עצמך. העבודה הרוחנית הקשה ביותר היא להיות אני, להיות רונית. לא לנסות להידמות למישהו אחר, לא לשאוף להיות חיקוי זול של מישהו שרחוק עד מאד מלהיות המהות הפנימית שלך.

להיות אני זה אומר לא לנוח לרגע, ותמיד לחפש אחר האמת שמוטבעת עמוק בתוך הדי. אנ. איי של נשמתי. היא מוטבעת שם מהיום שבורא עולם נפח אותה לתוך גופי, זהו חלק מהדרך לגילוי המלכות ששוכנת בתוכי.

כמה קשה להבין, ובשלב מאוחר יותר להודות שלא תמיד אני חיה בשמחה, בביטחון, באמונה. וכל זאת בעקבות העובדה שאין לי הבנה קלושה מי אני באמת. אם לדבר בכנות, רוב הבעיות שלי מתחילות ונגמרות בחוסר דעת, בחוסר הבנה משווע של משמעות המושג להיות בת מלך.

אם הייתי מבינה את מעמדי כבתו היקרה של מלך מלכי המלכים, לא הייתה חולפת במוחי אפילו לשבריר של שנייה מחשבה של עצבות או פחד. הייתי חיה מציאות של נסיכה אמיתית, הייתי חיה חיים אחרים לגמרי, חיים שמתאימים לבת מלוכה.

אם רק הייתי יודעת בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידיי כמה כח השם יתברך נתן לי, כמה סמכויות הוא האציל והעניק לי, לא הייתי הולכת בצילם של אחרים, לא הייתי מבקשת לשאת עיניים למקום אחר מלבד למרומים.

אם רק הייתי מתבוננת נכון על כל המתנות שקיבלתי, והשפע הרב שירד ויורד עלי בכל יום, הייתי חיה בהערכה, הייתי אסירת תודה על חיוך של אמא וידה המלטפת, על משפחה אוהבת ותומכת לתפארת. הייתי נותנת יותר תשומת לב לפרטים הקטנים, לרגעים מופלאים של חסד.

אפשר לומר שחיי נחלקים לשניים: לימים של לפני ואחרי ההיכרות עם מי שאמר והיה העולם, לפני ואחרי החזרה בתשובה, ימים שבהם היו עיניי עצומות לרווחה, וכעת אלו ימים של נגיעות באור התורה.

להשאיר חותם בעולם שאבא שלי ברא, זה לקיים את מצוותיו גם כשהדבר נוגד את הטבע שלי, גם כשלא ממש נוח או נעים. הוא יצר אותי, רק הוא יודע מה טוב עבורי, וזו דרכו לקרב אותי לשורש האמיתי - לגילוי נשמתי.

אני יודעת בוודאות שבסוף המסע המופלא של הנשמה, הוא יחכה לי. הוא ימתין לי בזרועות פתוחות, הוא יבקש לדעת אם עמדתי במשימה, אם הצלחתי ללקט את כל השושנים שנשתלו עבורי בגן, אם הצלחתי לא להתעייף בדרך, אם הצלחתי להוריד מעצמי את כל המסכים שהפרידו בינינו כל השנים.

הוא יחבק אותי חזק וישאל אם הצלחתי לתת בחינם ובמאור פנים גם כשלא רציתי, אם עשיתי הכל בכדי לתקן את מה שהיה באפשרותי לקלקל. הוא ידרוש לדעת כמה אהבה נתתי לשאר ילדיו, כמה ריחמתי על מי שפשט לפניי את היד.

הוא יניח את ידו על ראשי ויבקש להבין אם התגאיתי על הבריות - או שבעצם לימדתי עליהם זכות, והתפללתי שיזכו לחיי העולם הבא. הוא יתהה בכנות שאינה מותירה מקום לספק, האם עשיתי הכל לקדש את שמו ברבים וללכת בצניעות שאינה משתמעת לשתי פנים.

את כל השאלות הכי קשות הוא ישאל, ועליי להיות מוכנה. בכל יום אנשים עוזבים את העולם ככה פתאום, וצו השעה שאבין שאין לי מלאי של זמן שעומד לרשותי. אין לי חיים אחרים, החיים זה כאן ועכשיו, החיים קורים ברגע זה ממש לנגד עיני, ואין לי כוונה להתחלף בהם עם אף אחד.

זו אני, וזו עבודתי הרוחנית. לגלות בכל פעם פן אחר במהותי. גילוי מרעיש מאין כמוהו, גילוי גרנדיוזי, מהפכני ממש. גילוי שהוא הוא הדבר הבא. גילוי של מסירת כל רצונותיי להשם יתברך. גילוי שכולו אהבה, שמים רבים לא יוכלו לכבותה, לא יוכלו לכלותה.

כל יום אני לומדת את השפה הנסתרת של המסע האישי שלי לגילוי מלכותו, מקלפת שכבות של הגנה, מקלפת שכבות של עפר. לומדת כל יום מחדש להיות בת של מלך, עם כל הבונוסים המתלווים לתואר הנכסף. לומדת כל יום ללכת אחר חוקיך, למען תשימני כחותם על ליבך, כחותם על זרועך.