מתי אנחנו חווים אושר ?
כאשר יש לנו התנסות במהות הרוחנית האמיתית שלנו. כאשר אדם נוגע בנשמתו שלו, בנפש עמוק פנימה, אז הוא חווה כוח אמיתי פנימי. זה הכוח שיכול לגרום לנו להזיל דמעה ולהתרגש עד כדי הרגשה של השתפכות הנפש. זוהי תחושה של אושר עמוק שאנחנו יכולים לחוות אותו לפעמים כאשר אנחנו יושבים עם עצמנו בשקט, בלי שום גירוי מבחוץ ומרגישים את הנשמה.
זה קורה לפעמים בטבע או בשקיעה, כשמרגישים חיבור עמוק לבורא עולם, ומרגישים שאותה נקודה פנימית בנשמה שלנו היא חלק מתוך משהו גדול. היא צלם אלוקי. ברגעים האלו אנחנו לא צריכים יותר שום דבר, כי יש לנו את הדבר עצמו. את העיקר.
כאשר מקבלים אישורים חיצוניים של כסף, כבוד, וכוח זוהי התייחסות לאגו שלנו, לאישיות שהיא העטיפה של הנשמה, אבל זה לא מי שאנחנו באמת.
האישיות שלנו היא הדימוי העצמי שלנו, המסכה החברתית, התפקיד שאנחנו אמורים לגלם. הנשמה בפנים לא מחפשת כוח כסף וכבוד. היא מחפשת משהו אחר, ולפעמים אנחנו כל כך בהולים במרוץ החיים שאנחנו אפילו לא נותנים לה לומר מה היא מחפשת.
הנשמה שלנו מחפשת מנגינה דקה ואמיתית. היא מחפשת קשר עם עולם גבוה ונקי, עולם עליון.
בעצם האני הפנימי שלנו הוא גילוי האלוקות הזו בעולם.
אבל בעולם המערבי שלנו – מה אנחנו מעניקים לנשמה במקום אלו? אנחנו נותנים לה, תארים, משרות, חשבונות בנק, כי חינכו אותנו שמה שיביא לנו את מנוחת הנפש אלו המושגים החיצוניים האלה. המהות הרוחנית הפנימית יודעת לזהות את האמת, ולזה היא כמהה כל הזמן. שום דבר חוץ מהאמת לא ישביע אותה. למעשה מתי יש לאדם מנוחת נפש? כאשר הוא מרגיש שהנפש שלו מונחת במקום הנכון שלה.
העולם שלנו מלא ניגודים. חושך- אור, אמת- שקר, טוב –רע וכו'. בעולם הזה אדם נמצא כל הזמן בתוך ניגודים, ונלחם כל הזמן בסתירות פנימיות וחיצוניות. יש לו מפלט של אחדות בתוך השקט- באמירה – שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד. האחד- האחדות מאפשרת לחבר בין כל הסתירות והניגודים, ולצוץ מעל פני הדברים החיצונים.
בהתבוננות כזו- אפשר לפגוש את המהות שעד עכשיו פגשנו אותה רק בעטיפות של האישיות והאגו. במצב כזה, נטולת עטיפות. היא חופשייה, חסרת פחד, היא לא נחותה מאיש, ולא נעלה על איש. היא מלאת קסם אור ומסתורין.
אם אנו פתוחים לשמוע מה הכוח שברא אותנו רוצה מאיתנו- אנחנו בעצם מגלים את הכישרון הייחודי של הנשמה שלנו, כלומר את התפקיד האמיתי שלנו בעולם.
בחברה שבה גדלנו לא נתנו לנו הזדמנות ומרחב לבחור בתפקיד האמיתי שלנו, במה שאנחנו רוצים להיות. הרבה מאוד אנשים נמצאים בעמדות שלהם בגלל שהם הובלו לשם כתוצרים של חינוך ותקשורת, ודימויים שתלטניים מאוד של הורים, מורים ותרבות.
החברה מעצבת אותנו בלי לשאול אותנו יותר מדי על הבחירות שלנו. אנחנו חיים באשליה שיש לנו בחירה חופשית, אבל כמה מאיתנו מעיזים לעזוב את מה שהם עושים ולא אוהבים- לטובת מה שהם אוהבים ומאמינים בו ?
לכולנו יש קול פנימי שצועק שם בפנים. לפעמים אנחנו שומעים אותו, אבל רוב הזמן לא מקשיבים אליו. התשובה לשאלה – מהו היעד שלי, לא יכולה לבוא מתוך הגבולות של האדם. תכלית ויעד הם דברים שמעל ומעבר לאדם. אם אתה מתחיל להתחבר לחלק האלוקי שבתוכך – ולחלק האלוקי שמעליך אתה מתחיל לגלות את היעד שלך בחיים.
בעצם האני הפנימי שלנו הוא גילוי האלוקות הזו בעולם.
אבל בעולם המערבי שלנו – מה אנחנו מעניקים לנשמה במקום אלו? אנחנו נותנים לה, תארים, משרות, חשבונות בנק, כי חינכו אותנו שמה שיביא לנו את מנוחת הנפש אלו המושגים החיצוניים האלה. המהות הרוחנית הפנימית יודעת לזהות את האמת, ולזה היא כמהה כל הזמן. שום דבר חוץ מהאמת לא ישביע אותה. למעשה מתי יש לאדם מנוחת נפש? כאשר הוא מרגיש שהנפש שלו מונחת במקום הנכון שלה.
העולם שלנו מלא ניגודים. חושך- אור, אמת- שקר, טוב –רע וכו'. בעולם הזה אדם נמצא כל הזמן בתוך ניגודים, ונלחם כל הזמן בסתירות פנימיות וחיצוניות. יש לו מפלט של אחדות בתוך השקט- באמירה – שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד. האחד- האחדות מאפשרת לחבר בין כל הסתירות והניגודים, ולצוץ מעל פני הדברים החיצונים.
בהתבוננות כזו- אפשר לפגוש את המהות שעד עכשיו פגשנו אותה רק בעטיפות של האישיות והאגו. במצב כזה, נטולת עטיפות. היא חופשייה, חסרת פחד, היא לא נחותה מאיש, ולא נעלה על איש. היא מלאת קסם אור ומסתורין.
אם אנו פתוחים לשמוע מה הכוח שברא אותנו רוצה מאיתנו- אנחנו בעצם מגלים את הכישרון הייחודי של הנשמה שלנו, כלומר את התפקיד האמיתי שלנו בעולם.
בחברה שבה גדלנו לא נתנו לנו הזדמנות ומרחב לבחור בתפקיד האמיתי שלנו, במה שאנחנו רוצים להיות. הרבה מאוד אנשים נמצאים בעמדות שלהם בגלל שהם הובלו לשם כתוצרים של חינוך ותקשורת, ודימויים שתלטניים מאוד של הורים, מורים ותרבות.
החברה מעצבת אותנו בלי לשאול אותנו יותר מדי על הבחירות שלנו. אנחנו חיים באשליה שיש לנו בחירה חופשית, אבל כמה מאיתנו מעיזים לעזוב את מה שהם עושים ולא אוהבים- לטובת מה שהם אוהבים ומאמינים בו ?
לכולנו יש קול פנימי שצועק שם בפנים. לפעמים אנחנו שומעים אותו, אבל רוב הזמן לא מקשיבים אליו. התשובה לשאלה – מהו היעד שלי, לא יכולה לבוא מתוך הגבולות של האדם. תכלית ויעד הם דברים שמעל ומעבר לאדם. אם אתה מתחיל להתחבר לחלק האלוקי שבתוכך – ולחלק האלוקי שמעליך אתה מתחיל לגלות את היעד שלך בחיים.
(נלקח מהאתר המדהים "פנימה")
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: