מרצה זקן בבית ספר למנהל בארה"ב הוזמן לשאת הרצאה בנושא "תכנון זמן יעיל"
בפני קבוצה של חמישה עשר מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.
העביר האיש את מבטו באיטיות על פני הנוכחים, ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".
הוציא מיכל זכוכית גדול מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו, והניחו לפניו. לאחר
העביר האיש את מבטו באיטיות על פני הנוכחים, ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".
הוציא מיכל זכוכית גדול מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו, והניחו לפניו. לאחר
מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות,
אחת אחת בתוך המיכל.
כאשר התמלא המכל ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, נשא המרצה אט אט את מבטו
כאשר התמלא המכל ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, נשא המרצה אט אט את מבטו
ושאל: "האם המיכל מלא?" כולם השיבו: "אכן".
המתין מספר שניות ושאל :"האומנם?" שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.
בזהירות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים
המתין מספר שניות ושאל :"האומנם?" שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.
בזהירות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים
הגדולות, עד שירדו לתחתית המיכל ומילאו אותו. שוב נשא המרצה הזקן את מבטו ושאל
את הקהל: "האם המיכל מלא?"
אחד ממאזיניו השיב: "נראה שלא".
"נכון!" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא חול.
אחד ממאזיניו השיב: "נראה שלא".
"נכון!" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא חול.
בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות לבין
החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?"
הפעם, ללא היסוס, השיבו התלמידים המחוננים במקהלה: "לא!"
"נכון!" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו, הוא נטל את כד המים שעמד על
הפעם, ללא היסוס, השיבו התלמידים המחוננים במקהלה: "לא!"
"נכון!" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו, הוא נטל את כד המים שעמד על
השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו.
שוב נשא המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד
שוב נשא המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד
מניסוי זה?"
השיב אחד הנועזים שבין מאזיניו:
"אנו למדים שככל שנראה לנו שיומננו גדוש ומלא התחייבויות, הרי שאם נתאמץ באמת,
השיב אחד הנועזים שבין מאזיניו:
"אנו למדים שככל שנראה לנו שיומננו גדוש ומלא התחייבויות, הרי שאם נתאמץ באמת,
תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".
"לא", השיב המרצה הזקן. "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים
"לא", השיב המרצה הזקן. "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים
למיכל קודם את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך".
דממה עמוקה השתררה באולם. כל אחד מן הנוכחים ניסה לתפוס את מלוא המשמעות
דממה עמוקה השתררה באולם. כל אחד מן הנוכחים ניסה לתפוס את מלוא המשמעות
של דברי המרצה.
הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה?
הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה?
ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה
נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם?"
שאלו את עצמכם: מהן האבנים הגדולות בחייכם? כאשר תזהו אותן, הכניסו אותן
ראשונות למיכל חייכם.
דוגמא טובה לחיים - יפה , האבנים הגדולות (מה שיש בו משקל של משמעות לחיים) האמונה הבטחון בה' ההשתדלות לעשות את רצון ה' ולשמור כמה שאפשר את המצוות. ואין סוף כי התורה היא רבה ועמוקה ויש הרבה מה לאמץ ולאסוף עוד אבן של לימוד ועבודה רוחנית שזה מספיק הרבה משקל... ובעיקר ההתמדה ולא להתייאש.
השבמחק