"כי את כל מעשה האלוקים יביא במשפט על כל נעלם,
אם טוב ואם רע" - קהלת י"ב, י"ד
אחד מכללי היסוד של האמונה היהודית הוא "שויתי ה' לנגדי תמיד". על האדם לשוות לנגד
עיניו שהאלוקים נמצא עמו בכל מקום ואין נסתר ממנו.
לעתים מלווה את האדם התחושה שיש בכוחו להסתתר, לעשות את מעשיו בהיחבא,
באופן שלא יהיה גורם כלשהו שידע על מעשיו. מחשבות אלו נובעות מחולשה באמונה
הצרופה. כל מעשה, דיבור ואפילו מחשבה גלויים הם לפני הבורא.
במשפט שמים שיערך בבוא העת, יראה האדם במו עיניו שהכל הכל נרשם עלי – ספר,
"הפנקס פתוח והיד כותבת".
תחושה זו שה' נמצא עמנו תמיד מסוגלת גם לעודד אותנו. לעולם איננו בודדים,
לעולם לא אפסה תקווה, תמיד נמצאים אנו תחת חסותו של ה' שהוא כל יכול, ובידו
להשפיע עלינו תדיר שפע ברכות שמים!
(אתר "להבין)
(אתר "להבין)
בס"ד
השבמחקרונה יקרה, נראה לי שזה בדיוק הנוסחא להביא לגילוי של ביאת המשיח. העולם הזה הוא 'נעלם' במובן של הסתתרות הקב"ה. ומתי היא התחילה? כאשר האדם הראשון הסתתר. ה'אייכה' שהקב"ה היה צריך לסבול את ההסתרות והעמדת הפנים שבטיעון הכפוי טובה ('האשה אשר נתת עמדי') היא שהתחילה את המידה כנגד מידה של ההסתרות של הקב"ה מבני האדם. של הנהגת ה'נעלם' שבעולם הזה. מכאן הקב"ה כאילו העביר את העולם לתוכנית ביניים: עם אחד שהוא יקבל את המסוגלות להתגבר באמצעות התורה והמצוות על הקליפות שעושות אותנו כפויי טובה ומסתתרים ומדחיקים את הרע שבקרבנו. וזה לא פלא שאפשר למצוא באב הראשון של העם הזה את התיקון של 'אייכה' ב'הנני' שבו הוא היה. לא מסתתר. לא מתחבא. לא מעמיד פנים כאילו שיש סבה להתחבא. אני מקשיב. אני מוכן ומזומן. כך מאבותינו הקדושים והטהורים אברהם יצחק ויעקב התחילה הנהגת ה'ישראל' - ישר עם הא-ל ית'. לא מסתתר. לא מתחבא. העם שקיבל עליו את התפקיד ואת המסוגלות ואת הכלים (תורה ומצוות) להצליח לפרוץ את הדרך מן הנקודה הפנימית העמוקה של החיבור אל הקב"ה, של האמת, דרך כל התת מודע - אל הקב"ה גם בהתבטאות במעשינו ודבורינו ומחשבותינו המודעות, בעולם הזה. ולי נראה שאם רק נאמר אמת ולא נחביא שום דבר, אז מידה כנגד מידה גם הגילוי של הקב"ה בעולם הזה כבר יהיה כאן. מפני שזה כבר 'בנים לא ישקרו'. מפני שההדחקות האלה של דברים שאנחנו לא מתבוננים בהם בתוכינו, מתעכבים מלקיים: 'נחפשה דרכינו ונחקורה' הם אלה שמעכבים את הגילוי שלו יתברך כאן גם. ואין עדין מדובר בכך שמצליחים כבר לתקן. רק שאומרים אמת. אבל לא הצגה. לא מה שבקולות של הקליפות בפנים לוחשים לאדם שכדאי לו להגיד, או כדאי לו להכיר בו, אלא אמת. גם דברים שנראים כסתירות, שהאדם פשוט לא מצליח להבין את הנהגת השם יתברך או את כוונת התורה, לא לפחד לומר לקב"ה שהוא לא מצליח להבין. שהוא לא מבין את זה. לא בחוצפה חלילה, לא בתלונה, כי אם באמונה ובהודיה על כך שהקב"ה רוצה בנו ומקשיב לנו ומטפל בנו באהבה שאהבת אב היא רק זעיר אנפין של דוגמית ממנה, ובבקשה להבין, בבקשה להגיע אליו יתברך בלי הצגות ובלי העמדות פנים. נראה לי שאם כך עושים הגאולה כאן. מענין אותי אם את חושבת כך גם