מדבר הלב

בס"ד

להפוך מדבר לישוב - נועה ירון דיין

פעם בא מישהו לרבי נחמן מברסלב זיע״א וביקש ממנו שיברך אותו בפרנסה. רבי נחמן הרים אליו עיניים משתאות ושאל: איך יש לכם לב לבלבל אותי על פרנסה? והרי אני דומה כמי שעוסק כל ימיו להפוך מדבר לישוב, כי בלבכם מדבר שממה. אז איך יש לכם לב לבלבל אותי על פרנסה?

הפעם הראשונה שקראתי את הסיפור הזה היתה לפני הרבה שנים. הייתי אז בעלת תשובה חדשה עם לב בוער. אני זוכרת שהתחלתי לבכות. דמעות ירדו לי ללא שליטה. המילים ״כי בלבכם מדבר שממה״ הדהדו בי חזק. הבנתי פתאום משהו שהרגשתי תמיד אבל אף פעם לא הגדרתי. מין הבנה חדה שהביאה איתה את הדמעות. הבנתי שהשממה שאני מחפשת לישב נמצאת בלב. לא בחוץ על הפנים. רק בלב. השממה היא בלב. שממה פנימית. ויותר מזה, המדבר הוא בלב.

אף אחד לא יכול להגיד שהחיים שלנו שוממים. גם כשאנחנו מתרחקים מהקדוש ברוך הוא ומהתורה, העולם הזה מספק לנו אינסוף עיסוקים ואתגרים. אנחנו לא שוממים גם כשאנחנו רחוקים מקדושה ומטהרה ומתורה וממצוות. אבל הלב שלנו שומם. הלב שלנו כמו מדבר. למרות שמבחוץ הוא נראה פורח. מבפנים הוא יבש. קירח. רוחות חמות מנשבות בו ביום, ורוחות מקפיאות נושבות בו בלילה. אנחנו נעים מאין צל באור יום. לאין מחסה בישימון הלילה. זהו המדבר. זהו הלב שלי כשאני מתרחקת. מדבר שממה. והלב הזה צריך להפוך למקום ישוב. זאת העבודה. להשקות את הקרקע היבשה. להפריח את השממה. להציף את המדבר במיים חיים כדי שיוכל לצמוח שם משהו. נבטים של שימחה. שתילים של אמונה. ניצנים של ביטחון.

בחודש סיוון ניתנה התורה והיא ניתנה לנו במדבר. במעמקי המעמקים שלו. מחוץ לכל מה שמוכר וידוע ומוקף גדר. בחוץ. בארץ הקשה שאין בה כלום. דווקא שם., בתוך השקט הגדול, שמענו וראינו ברור וצלול את הקול שאמר לנו ״אנכי השם אלוקיך״. והמילים האלה נכנסו אלינו עמוק אל תוך מדבר הלב ועשו בנו שינוי. אחרי שנסגר הים על כל מה שהיכרנו. אחרי שהלכנו ארבעים ותשעה יום במדבר, מקום הפקר שלא שייך לאיש, יכולנו להשתייך לאומרים כאיש אחד בלב אחד ״נעשה ונשמע״.

כי דווקא מתוך המדבר של הלב, אנחנו יכולים לקבל עלינו שוב תורה. מחדש. עוד פעם מחדש. מחדש להרטיב את הלב היבש שלנו, במימיי התורה החיים. ומחדש להתחיל לחיות חיים עם לב. חיים שעשב ירוק של תקווה צומח על הגבעות שלהם, ופרחי בר צבעוניים פורחים בהם בכל רגע ובכל מקום.