בס"ד
לפני שנים רבות חי לו יהודי ששכר דירה משר העיר, וכל חודש השתדל לכסות את כל ה- 500 רובל. כשהשר נסע לטיול עסקים, הוא מינה שונא ישראל לפקד על עסקיו המקומיים ומשהגיע יום התשלום שלח ה"עוזר" לומר ליהודי להגיע מיד עם כל הסכום לשכר הדירה. היהודי שחשש להסתבך עם הממונה, רץ להשיג את הכסף אך למרות כל מאמציו עדיין חסרו לו מאה רובל, ובלית ברירה שילם רק 400 רובל והבטיח להשלים את השאר עוד באותו השבוע. קפץ הממונה על ההזדמנות ופסק להלקות את אותו יהודי מכה אחת בעבור כל רובל שחסר, סה"כ 100 מכות.
שבור ורצוץ הגיע היהודי לביתו והתאונן על מר גורלו בפני רעייתו. זו ניחמה אותו, טיפלה בו, ועמדה בתוקף להכריחו לספר לשר לכשיגיע...
כשהגיע השר החליט היהודי לספר לו את הבושה והכאב הנורא שעבר. כעס השר על שונא היהודים וציווה שעל כל מכה שקיבל היהודי יקבל מהממונה אלף רובל, ומכיוון שיש לו ארמון בשווי 200 אלף רובל - חצי מארמון הממונה נירשם כעת על שם היהודי. חזר היהודי וסיפר לאשתו על הפסק שקיבל כשארשת עצב על פניו. שאלה אשתו: זכינו בחצי ארמון, על מה אתה עצוב?! אמר לה: אם הייתי מקבל עוד 200 מכות הייתי זוכה בכל הארמון... אף אחד מאתנו לא רוצה לעבור ייסורים ובתפילות אנו מבקשים מהקב"ה שברצוננו לתקן את כל מה שעלינו לתקן אבל "לא על ידי ייסורים וחוליים רבים." אך עלינו לדעת שאין כאב שאנו עוברים בעולם הזה לשווא אלא לכל כאב מהכי זעיר עד הכי כואב ישנה מטרה, תכלית וסיבה ובסופו של דבר אחרי 120 כגודל הייסורים כך יהיה גודל השכר...
לפני שנים רבות חי לו יהודי ששכר דירה משר העיר, וכל חודש השתדל לכסות את כל ה- 500 רובל. כשהשר נסע לטיול עסקים, הוא מינה שונא ישראל לפקד על עסקיו המקומיים ומשהגיע יום התשלום שלח ה"עוזר" לומר ליהודי להגיע מיד עם כל הסכום לשכר הדירה. היהודי שחשש להסתבך עם הממונה, רץ להשיג את הכסף אך למרות כל מאמציו עדיין חסרו לו מאה רובל, ובלית ברירה שילם רק 400 רובל והבטיח להשלים את השאר עוד באותו השבוע. קפץ הממונה על ההזדמנות ופסק להלקות את אותו יהודי מכה אחת בעבור כל רובל שחסר, סה"כ 100 מכות.
שבור ורצוץ הגיע היהודי לביתו והתאונן על מר גורלו בפני רעייתו. זו ניחמה אותו, טיפלה בו, ועמדה בתוקף להכריחו לספר לשר לכשיגיע...
כשהגיע השר החליט היהודי לספר לו את הבושה והכאב הנורא שעבר. כעס השר על שונא היהודים וציווה שעל כל מכה שקיבל היהודי יקבל מהממונה אלף רובל, ומכיוון שיש לו ארמון בשווי 200 אלף רובל - חצי מארמון הממונה נירשם כעת על שם היהודי. חזר היהודי וסיפר לאשתו על הפסק שקיבל כשארשת עצב על פניו. שאלה אשתו: זכינו בחצי ארמון, על מה אתה עצוב?! אמר לה: אם הייתי מקבל עוד 200 מכות הייתי זוכה בכל הארמון... אף אחד מאתנו לא רוצה לעבור ייסורים ובתפילות אנו מבקשים מהקב"ה שברצוננו לתקן את כל מה שעלינו לתקן אבל "לא על ידי ייסורים וחוליים רבים." אך עלינו לדעת שאין כאב שאנו עוברים בעולם הזה לשווא אלא לכל כאב מהכי זעיר עד הכי כואב ישנה מטרה, תכלית וסיבה ובסופו של דבר אחרי 120 כגודל הייסורים כך יהיה גודל השכר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: