"שיר למעלות אשא עיני אל ההרים,
מאין יבוא עזרי"...
כשאדם נמצא בחושך, במקום שהוא אובד עצות ולא יודע לאן לפנות
הוא מגיע למצב של אין, של ריק מוחלט, של חוסר וודאות.
דוד המלך מלמד אותנו יסוד חשוב באמונה ובדרך חיים,
אין = אותיות אני.
רק כשאנחנו נמצאים לכאורה במצב של הרמת ידיים,
אז ורק אז מתגלה האני האמיתי שלנו
והנשמה שלנו מציצה מבעד לחרכים ומתגלה במלוא תפארתה.
רק אז מגיעה הישועה כי הנשמה שלנו עזרה לנו לעשות דבר שמעולם לא העזנו....
וכל זאת למה? כי נדחקנו לפינה, כי נקלענו למבוי סתום של אין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: