בס"ד
לפני כמאה ועשרים שנה ניהל פיניאס ברנום את הקרקס המפורסם ביותר בארצות הברית. המונים נהרו לראות את המופעים המרתקים שלו, אבל גולת הכותרת של הקרקס היה בלי ספק הפיל, ג'מבו. הוא קפץ, דילג, ניתר, רקד - ועשה עוד עשרות פעולות שהותירו את הקהל פעור פה. בגמר המופע, היו מנהלי הקרקס מוליכים את הפיל אל מאחורי האוהל הגדול, קושרים אותו באמצעות חבל כביסה פשוט, ושם הוא היה נשאר, ממתין בסבלנות עד למופע הבא שלו.
התנהגותו הכנועה של הפיל משכה תשומת לב ובאחד הפעמים שאל מישהו את ברנום: "תגיד, איך הצלחת להרגיל את הפיל שלך להיות כזה צייתן? הרי באופן טבעי כל בעל חיים מבקש להיות חופשי ומשוחרר וכל מה שמחזיק את הפיל שלך למקומו הוא בסך הכול חבל כביסה פשוט. מדוע אין הוא קורע את החבל ויוצא אל המרחבים?" חייך ברנום ואמר: "ההסבר לכך פשוט. כאשר קיבלנו את ג'מבו לראשונה הוא היה בסך הכל פילון קטן וכחוש. קשרנו אותו באמצעות הדבר היחיד שמצאנו – חבל כביסה פשוט - והשארנו אותו כך.
הפיל לא השלים עם מר גורלו ובמשך שבועות רבים הוא השתולל והתפרע בניסיון נואש להשתחרר מהחבל. אלא שבאותם הימים היה ג'מבו קטן וחלש, והחבל – חזק ממנו. כך נמשך הדבר עד שיום אחד הוא קלט שמאבקו נגד חבל אבוד והוא הפסיק לנסות. מני אז", המשיך מנהל הקרקס וסיפר, "חלפו כבר שנים רבות. ג'מבו גדל והתחזק, ואין כל ספק שאילו היה מנסה להשתחרר מהחבל הוא היה עושה זאת בקלות רבה. אבל ג'מבו עדיין משוכנע שהחבל חזק ממנו ואפילו לא מנסה להשתחרר..."
כך לצערנו הרב גם אנחנו לפעמים מאמינים לכל אלו שכבר מגיל צעיר אמרו לנו שיש גבול למה שאנו מסוגלים ליישם או שיכניעו אותנו שאנחנו לא מוכשרים כמו שאנחנו חושבים ובאיזה שהוא שלב אולי אפילו התייאשנו והפסקנו לנסות. אך עלינו לדעת שאין דבר העומד בפני הרצון! אין דבר העומד בפני התפילה ואפילו אם צדיק נופל שבע פעמים (והוא נופל) הוא תמיד חוזר וקם, וזה הדבר שהופך אותו בסופו של דבר לצדיק. יש לנו נשמה טהורה, נשמה אלוקית בלי גבולות ועלינו תמיד לשאוף להוציא מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל האינסופי שטמון בנו...
אדם חוזר בתשובה וחושב לא קל ללמוד בישיבה. לא קל ללכת בדרך האמת. לפעמים יש קשיים וישנם משברים ויש גם זמנים שבהם אדם אומר: "אולי זה לא בשבילי? אולי אין סיכוי?". אבל מול הקשיים הללו צריך כל אחד ואחת לשאול את עצמו: "האם אני מרים ידיים ונכנע? האם אני מניף דגל לבן ויוצא מהמשחק? או שאני ממשיך להילחם, ממשיך לנסות, ממשיך לחתור קדימה למרות הכול." ולעולם לא להפסיק לנסות כמו הפיל של ברנום...
לפני כמאה ועשרים שנה ניהל פיניאס ברנום את הקרקס המפורסם ביותר בארצות הברית. המונים נהרו לראות את המופעים המרתקים שלו, אבל גולת הכותרת של הקרקס היה בלי ספק הפיל, ג'מבו. הוא קפץ, דילג, ניתר, רקד - ועשה עוד עשרות פעולות שהותירו את הקהל פעור פה. בגמר המופע, היו מנהלי הקרקס מוליכים את הפיל אל מאחורי האוהל הגדול, קושרים אותו באמצעות חבל כביסה פשוט, ושם הוא היה נשאר, ממתין בסבלנות עד למופע הבא שלו.
התנהגותו הכנועה של הפיל משכה תשומת לב ובאחד הפעמים שאל מישהו את ברנום: "תגיד, איך הצלחת להרגיל את הפיל שלך להיות כזה צייתן? הרי באופן טבעי כל בעל חיים מבקש להיות חופשי ומשוחרר וכל מה שמחזיק את הפיל שלך למקומו הוא בסך הכול חבל כביסה פשוט. מדוע אין הוא קורע את החבל ויוצא אל המרחבים?" חייך ברנום ואמר: "ההסבר לכך פשוט. כאשר קיבלנו את ג'מבו לראשונה הוא היה בסך הכל פילון קטן וכחוש. קשרנו אותו באמצעות הדבר היחיד שמצאנו – חבל כביסה פשוט - והשארנו אותו כך.
הפיל לא השלים עם מר גורלו ובמשך שבועות רבים הוא השתולל והתפרע בניסיון נואש להשתחרר מהחבל. אלא שבאותם הימים היה ג'מבו קטן וחלש, והחבל – חזק ממנו. כך נמשך הדבר עד שיום אחד הוא קלט שמאבקו נגד חבל אבוד והוא הפסיק לנסות. מני אז", המשיך מנהל הקרקס וסיפר, "חלפו כבר שנים רבות. ג'מבו גדל והתחזק, ואין כל ספק שאילו היה מנסה להשתחרר מהחבל הוא היה עושה זאת בקלות רבה. אבל ג'מבו עדיין משוכנע שהחבל חזק ממנו ואפילו לא מנסה להשתחרר..."
כך לצערנו הרב גם אנחנו לפעמים מאמינים לכל אלו שכבר מגיל צעיר אמרו לנו שיש גבול למה שאנו מסוגלים ליישם או שיכניעו אותנו שאנחנו לא מוכשרים כמו שאנחנו חושבים ובאיזה שהוא שלב אולי אפילו התייאשנו והפסקנו לנסות. אך עלינו לדעת שאין דבר העומד בפני הרצון! אין דבר העומד בפני התפילה ואפילו אם צדיק נופל שבע פעמים (והוא נופל) הוא תמיד חוזר וקם, וזה הדבר שהופך אותו בסופו של דבר לצדיק. יש לנו נשמה טהורה, נשמה אלוקית בלי גבולות ועלינו תמיד לשאוף להוציא מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל האינסופי שטמון בנו...
אדם חוזר בתשובה וחושב לא קל ללמוד בישיבה. לא קל ללכת בדרך האמת. לפעמים יש קשיים וישנם משברים ויש גם זמנים שבהם אדם אומר: "אולי זה לא בשבילי? אולי אין סיכוי?". אבל מול הקשיים הללו צריך כל אחד ואחת לשאול את עצמו: "האם אני מרים ידיים ונכנע? האם אני מניף דגל לבן ויוצא מהמשחק? או שאני ממשיך להילחם, ממשיך לנסות, ממשיך לחתור קדימה למרות הכול." ולעולם לא להפסיק לנסות כמו הפיל של ברנום...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: