האובייקטיביות יחסית. אני טוען שאני רואה את האמת יותר טוב ממך, אתה רואה יותר טוב ממנו, ושנינו רואים יותר טוב מכל השאר. ראייה בהירה של סיטואציה, עומדת לעתים קרובות ביחס ישר למידת הניתוק הרגשי שלך ממנה. קשה להיות אובייקטיבי לגבי סיטואציה שבה מעורב ילדך או בן/ת זוגך, או כאשר האדם שמבקר אותך הוא קרוב משפחה, או אויב רציני. כמה פעמים עמדתם בסיטואציה שבה הזולת טעה בצורה גסה ובולטת, אבל איכשהו היה נחוש להגן על עצמו? ברור שהיה לו עניין להיות צודק: אולי זה עניין של גאווה, או שזו שאלה של כסף. מה לגבינו? האם אנחנו תמיד רואים את האמת בכזו בהירות? האמנם אלה רק האחרים שטועים?
אם יש לנו מינימום של כבוד לאמת, אנחנו חייבים להודות שלא רק שאנחנו סובייקטיביים בחלק מהזמן, אלא, קרוב לוודאי, שברוב הזמן. ואיך אפשר אחרת? אנחנו תמיד מושפעים מעניינים אישיים, קטנוניות, תאוות ורצונות תת-הכרתיים. מובן שנראה את העולם בצבע עדשות המשקפיים שלנו! חז"ל אומרים לדיין: "אל תעש עצמך כעורכי הדינין" (פרקי אבות א', ח'). בחיים, אנחנו תמיד צריכים לשפוט דברים. האחריות שלנו היא לגשת אל המצבים האלה כשופטים שעושים החלטה נטולת פניות, ולא כעורכי דין שמקבלים שכר כדי לסנגר על צד זה או אחר. היו שופטים, אל תקחו שוחד. שפטו את המצב את הרעיון או את המסר מתוך ישוב דעת ובדך שקולה; אל תגנו עליו.
הרב יוסי מזרחי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: