על עצמאות נשית

בס"ד

בעבר כשדיברו איתי על פמיניזם, מיד עלתה בי המחשבה על אשה לבושה חליפת עסקים מחוייטת, תיק ג'יימס בונד בידה האחת, ובידה השניה צרור מפתחות לג'יפ 4X4 מהודר, כשהיא פוסעת לכיוון הבורסה לסגור עוד עיסקה מוצלחת.

כיום, לאחר כמה וכמה גלגולים שעברתי, שאחד מהם די מזכיר את כל הקומפלקס שהזכרתי למעלה, אני מבינה שמי שהמציא את המילה עצמאות נשית היו בעצם אמותינו הקדושות. אני יודעת שיש מי שירימו גבה לגבי מה שכתבתי כאן, אבל רגע לפני שתעברו לאייטם הבא, תזכרו היטב שאתן נמצאות כאן רק בזכותן. כן כן, בזכותן.

בזכות האומץ והעקשנות שהיתה לשרה אמנו ללכת אחר צו ליבה ולבקש מאברהם אבינו, בעלה, לסלק את ישמעאל, מסביבתו של בנה. ככה פשוט לסלק את הנער שהיא חשה במעמקי נשמתה שהינו מסב נזק עצום לבנה יצחק, נזק עצום שהשלכותיו ישליכו למרחוק על עם שלם. על עם ישראל, הווה אומר, עלינו, עלי ועלייך.

שרה כמו כל האמהות הקדושות, עשתה את מלחמתה בשקט. היה לה נשק סודי, נשק ששמור רק לנשים יהודיות, רק לנשים שמודעות היטב לעוצמתן ולכוחן. לנשק הזה קוראים הפרשת חלה. נשק שאיתו אפשר לשנות חיים, מן הקצה אל הקצה.

זו למעשה מצווה שבה אנו מחקות את מעשהו של הקדוש ברוך הוא שהפריש את האדם הראשון מהאדמה, שחז"ל מכנים אותו "חלתו של עולם". מצווה שבה אנו פותחות ערוץ ישיר לאוזנו של מלך העולם ובכח התפילה בזמן הלישה, פותחות לאט לאט את שערי השמיים, פותחות שער אחרי שער בדבקות ובנאמנות, והכי חשוב בעקביות, עד להורדת הברכה עלינו ועל ביתנו.

כשאנו מפרישות חלה, כל הכוחות השליליים בטלים, זו הזדמנות לזמן איכות בינך לבין מי שעשה אותך, בינך לבין מי שנפח בך חיים. בינך לבין אביך. זמן שאת מפנה רק לעצמך, זמן שאת מרשה לעצמך להיות במקום של אור, במקום שאת בוחרת להילחם על מה שאת מאמינה בו.

תמיד טענתי שלהיות עצמך זו העבודה הקשה ביותר עלי אדמות, קשה כיוון שזה מצריך השקטה של קולות רקע וקולות של ילדות. להיות עצמך זה להתחבר לשורשים הכי עמוקים שחצובים בתוכך עוד מימי בראשית, שורשים שלא תוכלי להתחמק מהן, שורשים של אמא.

מתנה נפלאה גנוזה לנו, מצוות הפרשת חלה. אל תפספסי אותה, ואל תוותרי על עצמך ובוודאי שלא לעצמך, לזה התכוון המשורר הגדול מכולם כשברא את האשה, תשתמשי בתבונה בכלי שקיבלת, וקחי את גורלך בידייך.