בס"ד
מתגעגעת לטייל בסמטאות העתיקות
בין האבנים הבהירות, העתיקות כל כך
במקום שבו מונח ליבי,
מונחת נשמתי מבריאת העולם,
נשמה שמחכה לך, ורק לך
ירושלים,
עיר שכולה אלוקות
עיר שכולה אני
מאפשרת לדמעה אחת להתגלגל במורד הלחי
דמעה מלוחה שתכיל בתוכה
כאב עצום על גלות כפויה,
כאב של געגוע לאורך,
אור השכינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: