אי אפשר לראות את זה ולא להאמין בבורא עולם

בס"ד

תפילות, בכי וצעקות: צפו בטקס הוצאת דיבוק - YNET - מרץ 2014

_______________________________________________
פעמיים בשבוע עושה הרב מנשה המון את הדרך מטבריה לאזור השרון, בין היתר כדי לערוך טקסים להוצאת דיבוק. הילה נגר התלוותה אליו וראתה איך בטקס רווי תפילות, בכי וזעקות כאב, הוא נלחם להוציא דיבוק מגופה של צעירה מחדרה שלפני שלוש שנים התהפכו חייה. "עברנו סבל נוראי ולא נמצא שום הסבר רפואי למקרה שלה", סיפרו בני משפחתה. "עכשיו היא חזרה אלינו. אין יותר קולות, אין נפילות והיא לא נעלמת"

יום חמישי לפני שבועיים, חצות הליל, עשרות תושבים, בני משפחה, אברכים, תלמידי ישיבה, סקרנים ועוברי אורח מתכנסים בבית הוריה של סיגל (שם בדוי) בחדרה ומחכים בכיליון עיניים לבואו של הרב מנשה המון, הידוע בכינויו "הצדיק שמוציא דיבוקים". הרב המון, שהספיק לפקוד בדרך את מיטתו של חולה ולתת ברכה לרפואתו, נכנס בפתח הדלת והתחיל בשיעור תורה.

בחצות הליל ביקש הרב מכל הנוכחים להתכוון בכל ליבם לרפואתה של סיגל, שעל פי חשש המשפחה נכנס בה הדיבוק לפני כשלוש שנים. באותה עת המתינה סיגל באחד החדרים בבית והתכוננה נפשית לטקס הקשה נפשית שתעבור בדקות הקרובות. זעקות השבר שיצאו מפיה והרצון העז שלה להירפא, הרעידו את ליבותיהם של כל הסובבים ואיש לא נותר אדיש למה שהתחולל באותה עת בבית.

"אי אפשר לראות את זה ולא להאמין בבורא עולם", אומרת אישה שנכחה במקום. "חוויתי את הדבר הזה במשפחה שלי. יש דבר כזה שנקרא דיבוק וזה לא פיצול

אישיות. קרובת משפחה שלי, אישה בריאה ושלמה שגידלה את הילדים שלה למופת, השתנתה לי ברגע אחד מול העיניים. הלכנו להיוועץ עם רופאים ורבנים גדולים, אבל אף אחד לא הצליח לרפא אותה. עד שהגענו לרב המון, ורק בעזרתו היא חזרה לעצמה. אני לא מוצאת את הדרך להגיד לו תודה. כמה שאמרתי לו, אני מרגישה שזה לא מספיק".

הרב המון (44) המתגורר עם משפחתו בטבריה, עושה את דרכו פעמיים בשבוע ללימוד תורה במרכז, ומגיע בין היתר גם לחדרה ולנתניה. לאחד השיעורים בחדרה הגיעה סיגל בחיפוש מענה נפשי למצבה הבריאותי הקשה. לדברי מקורביה, לאחר לידת בנה השני היא נכנסה לבית העלמין בשעות הערב, ומאז השתנו חייה, כך טוענים מכריה. "אני מכירה אותה כבר שנים. הכל היה בסדר איתה, אישה בריאה לחלוטין", מספרת חברתה. "לפני שלוש שנים, ישר אחרי הלידה, היא נכנסה לבית העלמין בשעות הערב, ושם קרה לה אותו מקרה".

מקרוביה של סיגל החלו להבחין בשינויים קיצוניים בהתנהגותה. לדבריהם, קול אחר יצא ממנה וגרם לה להתעלפויות בלתי צפויות. "שלוש שנים עברנו סבל נורא וכבר לא ידענו מה לעשות", סיפר מקורב. "ההתקפים שהיא עברה יכלו להגיע כל דקה, כל חמש דקות או כל עשר דקות. התקפים קשים, שלפעמים היא הייתה נופלת על הרצפה ומפרכסת".

תחילה מיהרו בני המשפחה להיוועץ עם רופאים. סיגל נשלחה לסדרה של בדיקות בבית החולים, אך בסופן לא הצליחו הרופאים לתת אבחנה רפואית למצבה. "בהתחלה הרופאים חשבו שיש לה אפילפסיה, כי היא הייתה נופלת על הרצפה ובאה לבית החולים כשהיא מעוותת, אבל בסופו של דבר הם שללו את זה. היא עשתה הרבה בדיקות, חיברו לה אלקטרודות למוח, ולא מצאו שום דבר, לא היה שום הסבר רפואי למצבה".

בזמן שבני משפחתה של סיגל היו עדים לסבל שהיא עוברת, היא הייתה מנותקת מכל מה שקורה סביבה. רק כשהייתה חוזרת לעצמה היו מספרים לה על הקולות המשונים שיוצאים מפיה והניתוקים מהמציאות שהיא חווה. "אי אפשר להסביר את הדבר הזה", אומרת בת משפחה. "בחורה בריאה לחלוטין פתאום משתנה לנו מול העיניים, ואף רופא בארץ לא הצליח לעלות על זה. לא מצאו לה שום דבר בראש, כל הבדיקות היו תקינות, והיא בכלל לא הייתה מודעת לכל מה שקורה סביבה. היא פשוט הייתה נעלמת, וקול אחר דיבר מהפה שלה".

בני המשפחה לא הרימו ידיים. לאחר שהבדיקות הרפואיות לא הצליחו לתת מענה למצבה הבריאותי, הם פנו לרבנים מקובלים, עד שהגיעו לרב המון. "היינו אצל רבנים גדולים בכל הארץ, אבל אף אחד לא הצליח להוציא לה את זה, ואז סיגל הגיעה לאחד השיעורים של הרב המון בחדרה ובסוף השיעור ניגשה אליו לקבל ממנו ברכה. ברגע שהוא ראה אותה הוא מיד איבחן את הדיבוק שנמצא בה".

הרב המון, לדברי בני המשפחה, לא רק איבחן את "הדיבוק" אלא גם התגייס לתת מענה להחלמתה. תחילה הוא ניאות להרגיע את מצבה הנפשי בעזרת תפילות מרובות לידה, ואחר כך קיים טקס "הוצאת דיבוק" לצד אברכים ותלמידי ישיבה. "בפעמיים הראשונות שהרב הגיע, הוא רק הרגיע לה את הדיבוק, וראינו שיש שיפור במצבה", טוענת בת המשפחה, "אבל אחרי הטקס שהיה בבית של ההורים, הדיבוק פשוט יצא ממנה. סיגל חזרה לעצמה. אין קולות יותר, אין נפילות, היא לא נעלמת לנו. בריאה לחלוטין. קשה להסביר את זה, רק מי שחווה את זה, יכול להבין על מה אנחנו מדברים. זה יותר חזק מאיתנו".

לדברי הרב המון, נשים יותר חשופות ל'דיבוק' מגברים, ולכן עליהן להקפיד יותר שלא להימצא בבתי קברות. "נשים יותר חשופות, כמו הבחורה מחדרה שלטענת משפחתה הייתה בבית קברות, ומשם כל המקרה התחיל. ללכת לבית קברות בנידה, זה לא מומלץ, כי יש שם רוחות רעות. אפילו בשירותים, אומר הזוהר הקדוש, רוח רעה שורה שם. אם אדם חלילה וחס כועס בשירותים או מדבר בשירותים, היא יכולה להתלבש עליו, בגלל זה כתוב בהלכה שאם אתה נכנס לשירותים, אסור לדבר".

בסביבתו של הרב המון מספרים על אדם צנוע שלוקח על עצמו שעות רבות של לימוד תורה וישן רק למספר שעות מצומצם בלילה. "זה דורש ממני הרבה כוחות" מודה הרב, "לאחר הטקס הגוף שלי חלש ולוקח לו זמן לחזור לאיתנו. אחרי טקס כזה אני טובל במקווה 310 פעמים כנגד ש"י עולמות, ואני לומד כל הלילה תורה כדי לפרק את הטומאה. אני עושה הכל בשליחות, ואם אני יכול לעזור, אני תמיד בא בתפילה".

לדברי מקורביו, מדבר אחד הרב המון נזהר כמו מאש - גביית תשלום על השירות. רבים מספרים כי רצו לתת לו כסף כמחווה לשליחותו שריפאה אותם ואת בני משפחתם, והוא לא היה מוכן לשמוע על כך. "כסף זה מלשון כיסופים, לא לוקחים כסף", אומר הרב. "תורה, זה מלשון הוראה - קיבלנו תורה בחינם, וצריך להעביר אותה בחינם. העיקר זה היהודי והיהודייה שנמצאים עכשיו לפניך כדי שתעזור להם, כי הם במצוקה. אל תראה אותם כשטרות. אדם ייתן מהלב שלו ולא ירגיש שכפו עליו לתת, ועל זה אתה יכול להפריש כשכר טירחה".

קישור לכתבה שיש בה סרטון של הוצאת הדיבוק - http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4495814,00.html