בס"ד
בס׳ד שמי רינה (שם בדוי) ואני מתגוררת בגוש עציון.לפני מספר חודשים, אני נוסעת ברכבי לכיוון גוש עציון. הכביש היה עמוס.אני מגיעה לגוש, והנה הסיבה לעומס – בכביש ארעה תאונה, וכל המכוניות עומדות במקום.
מתוך סקרנות הצצתי לראות מה קרה, ונחרדתי לראות כי רכב מעוך חוסם את הכביש, וגופה מוטלת על הכביש, מכוסה בסדין.לך תדע מיהו ההרוג האומלל – חשבתי לעצמי – האם זה רווק או נשוי? בעל משפחה או אדם בודד, גבר או אישה? מי הולכים להיות יתומים או אולי הורים שכולים, ועדיין לא יודעים את זה?
ירדתי מרכבי, הוצאתי ספר תהלים, וקראתי בכוונה ענקית לבורא עולם שירחם על מי שמוטל שם. התפללתי עם דמעות וכוונה גדולה.לאחר זמן השתחרר הפקק. נכנסתי לרכב ודהרתי בלב דואב הביתה.
לאחר כשבועיים, אני יושבת בביתי, ולפתע מצלצל הטלפון.מעברו השני של הקו נשמע קולה של בחורה בלתי מוכרת."האם את היית זו שעצרה ביום שלישי לפני שבועיים לצד הדרך וקראת תהלים?" שאלה הצעירה.
"אכן כן" השבתי, כשאני תמהה לפשר השאלה.הצעירה המשיכה בקול חנוק מדמעות: "תשמעי, אני הבחורה שהיתה מוטלת על הכביש. כולם היו בטוחים שאני מתה, ולכן כיסו אותי בסדין, וחיכו לאמבולנס. שכבתי שם, ועברתי מה שנקרא 'מות קליני' .
נשמתי כאילו פרחה מגופי, והתחלתי לראות את כל הנעשה במבט על. ראיתי את מכוניתי המעוכה, את האנשים המתרוצצים מסביב, את טור המכונית הארוך. אפילו את גופי המכוסה בסדין, ראיתי שוכב לו שם על הכביש.
ברגעים שאת קראת תהלים, כל האותיות מהספר עפו לי סביב העיניים, ערפלו אותי, וכאילו משכו אותי למטה. באותו רגע הגיע אמבולנס של "מגן דוד אדום", ואנשיו החליטו לנסות לתת לי סיכוי נוסף. הם טפלו בי שוב ושוב, וניסו להנשים אותי ולעסות את לבי כך שיחל לפעום מחדש.
כל אותו הזמן אני חשה כיצד אותיות התהלים עוטפות אותי באור נעים ומשיבות את רוחי. בזכות קריאת התהלים שלך הצלת את חיי, ועכשיו אני מתקשרת להגיד לך תודה".המילים נעתקו מפי. הייתי בהלם. לא דמיתי בנפשי עד כמה מגיעה כחה של התפילה ושל קריאת התהלים שלי, וגם עדיין לא הבנתי מניין אותה בחורה אלמונית יודעת מי אני.
מסתבר שהצעירה היתה בחורה חילונית לחלוטין. לאחר הארוע המרגש הזה, היא חזרה בתשובה, ומאז היא לא מפסיקה להמליץ לכולם לקרוא תהלים וכמובן, לקרוא בעצמה. היא נסתה לברר ושאלה הרבה מכרים אם הם היו במקום התאונה, ואם ראו מי קרא שם תהלים, וכך הגיעה איכשהו אל השם שלי, ומכאן הדרך לברור פרטיי הנוספים ומספר הטלפון שלי היתה קצרה.
אני בכל אופן נושאת אתי את המסר המרגש והחשוב הזה. לך תדע את מי מצילים הפרקים האלה. בואו נקרא כולנו תהלים, חמש דקות ביום. הבורא יושב למעלה, מחכה לנו, הילדים שלו, שנבקש ממנו כל מה שחסר לנו, והוא – האב הרחום והחנון, תמיד מוכן לתת, ובעיקר לסלוח.
בס׳ד שמי רינה (שם בדוי) ואני מתגוררת בגוש עציון.לפני מספר חודשים, אני נוסעת ברכבי לכיוון גוש עציון. הכביש היה עמוס.אני מגיעה לגוש, והנה הסיבה לעומס – בכביש ארעה תאונה, וכל המכוניות עומדות במקום.
מתוך סקרנות הצצתי לראות מה קרה, ונחרדתי לראות כי רכב מעוך חוסם את הכביש, וגופה מוטלת על הכביש, מכוסה בסדין.לך תדע מיהו ההרוג האומלל – חשבתי לעצמי – האם זה רווק או נשוי? בעל משפחה או אדם בודד, גבר או אישה? מי הולכים להיות יתומים או אולי הורים שכולים, ועדיין לא יודעים את זה?
ירדתי מרכבי, הוצאתי ספר תהלים, וקראתי בכוונה ענקית לבורא עולם שירחם על מי שמוטל שם. התפללתי עם דמעות וכוונה גדולה.לאחר זמן השתחרר הפקק. נכנסתי לרכב ודהרתי בלב דואב הביתה.
לאחר כשבועיים, אני יושבת בביתי, ולפתע מצלצל הטלפון.מעברו השני של הקו נשמע קולה של בחורה בלתי מוכרת."האם את היית זו שעצרה ביום שלישי לפני שבועיים לצד הדרך וקראת תהלים?" שאלה הצעירה.
"אכן כן" השבתי, כשאני תמהה לפשר השאלה.הצעירה המשיכה בקול חנוק מדמעות: "תשמעי, אני הבחורה שהיתה מוטלת על הכביש. כולם היו בטוחים שאני מתה, ולכן כיסו אותי בסדין, וחיכו לאמבולנס. שכבתי שם, ועברתי מה שנקרא 'מות קליני' .
נשמתי כאילו פרחה מגופי, והתחלתי לראות את כל הנעשה במבט על. ראיתי את מכוניתי המעוכה, את האנשים המתרוצצים מסביב, את טור המכונית הארוך. אפילו את גופי המכוסה בסדין, ראיתי שוכב לו שם על הכביש.
ברגעים שאת קראת תהלים, כל האותיות מהספר עפו לי סביב העיניים, ערפלו אותי, וכאילו משכו אותי למטה. באותו רגע הגיע אמבולנס של "מגן דוד אדום", ואנשיו החליטו לנסות לתת לי סיכוי נוסף. הם טפלו בי שוב ושוב, וניסו להנשים אותי ולעסות את לבי כך שיחל לפעום מחדש.
כל אותו הזמן אני חשה כיצד אותיות התהלים עוטפות אותי באור נעים ומשיבות את רוחי. בזכות קריאת התהלים שלך הצלת את חיי, ועכשיו אני מתקשרת להגיד לך תודה".המילים נעתקו מפי. הייתי בהלם. לא דמיתי בנפשי עד כמה מגיעה כחה של התפילה ושל קריאת התהלים שלי, וגם עדיין לא הבנתי מניין אותה בחורה אלמונית יודעת מי אני.
מסתבר שהצעירה היתה בחורה חילונית לחלוטין. לאחר הארוע המרגש הזה, היא חזרה בתשובה, ומאז היא לא מפסיקה להמליץ לכולם לקרוא תהלים וכמובן, לקרוא בעצמה. היא נסתה לברר ושאלה הרבה מכרים אם הם היו במקום התאונה, ואם ראו מי קרא שם תהלים, וכך הגיעה איכשהו אל השם שלי, ומכאן הדרך לברור פרטיי הנוספים ומספר הטלפון שלי היתה קצרה.
אני בכל אופן נושאת אתי את המסר המרגש והחשוב הזה. לך תדע את מי מצילים הפרקים האלה. בואו נקרא כולנו תהלים, חמש דקות ביום. הבורא יושב למעלה, מחכה לנו, הילדים שלו, שנבקש ממנו כל מה שחסר לנו, והוא – האב הרחום והחנון, תמיד מוכן לתת, ובעיקר לסלוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: