בס"ד
מכתב לרוי / רונית שיינפלד
לפעמים מתגעגעת לימים של התחלה
לאותו גילוי שהניח לי תחבושת מרגיעה.
על אותן שריטות שלא הפסיקו בלילה לספר
ולקרוא לי שהגיע הזמן שנשב ונדבר.
אתה מבין, אבל זה הרגיש כמו אור שמטפטף
מתוך הלהבה של הנר
שעד שלא צעקתי לא ידעתי שזה כואב.
לפעמים מתגעגעת לנגיעות של אהבה
לאותו קפה של בוקר, ששרף לי בנשמה
ולקח אותי לדרך של חיפוש אחרי הסוף
שיביא איתו ניחוח של משהו די קרוב.
אתה מבין, אבל זה הרגיש כמו אור שמטפטף
מתוך הלהבה של הנר
שעד שלא צעקתי לא ידעתי שזה כואב.
לפעמים מתגעגעת שהכל היה פשוט
ולא נלקחתי אל השקט הדק כמו החוט
שיכול להיקרע מחוסר הבנה
ולהביא איתו רוחות אבודות של מלחמה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: