בס"ד
לפעמים יש לי תחושה שהעולם קצת התבלבל. קצת שכחנו את הדרך. קצת שכחנו את
התפקיד שלנו כרעיות, כאימהות. קצת שכחנו שיש לנו ארבע אימהות שהתו לנו דרך. אימהות
שהניפו את דגל המנהיגות. מנהיגות ללא פשרות.
בעולם שבו ההבל והשקר שולט, רוב שלטי החוצות והאג'נדה היומיומית
משדרים לנו שעלינו לשאוף ולהיות מנהיגים, עלינו להיות מובילים שלא לדבר על מודרניים.
לא פותחים לנו את הסוגריים שמתלווים לכל התארים הנכספים הללו, ומציינים בפנינו
שמדובר בעבדות. בלהיות עבד לזמן. עבד לחומריות. אף אחד לא מספר לנו שמדובר במעגל
קסמים שקשה לצאת ממנו.
הדבר החשוב שלא מגלים לנו שמנהיגות אמיתית מתחילה בבית. מתחילה במשפחה.
מתחילה בלהנהיג את עצמך. "ויקרא ה' אלוקים אל האדם ויאמר לו אייכה"
(בראשית ג'), לאחר חטא האכילה מעץ הדעת, אדם וחווה התחבאו מפני הקב"ה. והשם
פנה אל האדם ושאלו "אייכה". האם ייתכן שהשם לא ידע היכן הוא נמצא?
האלשייך הקדוש מביא הסבר מדהים, שצריך להדהד באוזנו של כל יהודי.
לדבריו זו לא היתה שאלה אלא קביעה. קביעה שמתייחסת למיקום הרוחני של האדם ולא
למיקום הגיאוגרפי שלו. השם פונה אל האדם ואומר לו, איפה אתה? איפה ההנהגה שלך? איך
הלכת לאיבוד?
כבת ישראל, כבתו של מלך מלכי המלכים, עלייך להבין שהכל מונח על
הכתפיים שלך. היכולת לשנות את חייך תלויה
רק בך. איך? ע"י תפילה, ע"י עבודת המידות, ע"י התבוננות,ע"י דיבור
נקי, ע"י שמחה.
הפלא יועץ זצ"ל מלמד אותנו שהמילה שמחה והמילה משפחה
זה אותן אותיות, מלבד האות פ'. ללמדנו שהשמחה במשפחה תלויה בפה שלנו. כמה
שמחה תהיה לי במשפחה? זה תלוי בפה שלי. אם אבחר לקטר, אם אבחר לכעוס או לצעוק
השמחה תברח מהר מאד.
כשאנחנו נתקלות במשוכה, במכשול כלשהו, הכי קל זה ליפול לרחמים עצמיים,
זה המקום הכי נגיש. הכי זמין עבורנו. מה יותר פשוט מלקטר שהבית לא מסודר, שהילדים
לא ממושמעים, שאין פרנסה, שהבעל לא קם לשחרית. אין יותר פשוט מזה. לבחור במנהיגות,
זה כבר ענין אחר.
הכל מונח על הכתפיים שלנו כנשים, כרעיות וכאמהות. ההגה בידיים שלך.
תלמדי להכיל את בני הבית ולא לדון אותם לכף חובה. המילה אמא, המילה אם, מתחילה כמו
המילה אמונה. ואם יש בבית אמא מאמינה, אין שום דבר שיעמוד בדרכך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: