בשמך יקראוך

בס"ד

כתוב במשנה, כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה. מסבירים המפרשים, שעין טובה פירושו לשמוח בשמחת האחר. שמחה כפשוטה. כפי שהיא נשמעת. להיות שמח באמת כשלחבר שלך יש יותר משלך. כשהחבר שלך מצליח יותר ממך. בלי להעמיד פנים שאני שמח.

אם נודה על האמת, לעיתים הלב שלנו נצבט בקרבנו כשמישהו לידנו מצליח יותר. אנחנו לא באמת מתכוונים להרגיש כך. זאת מציאות שנמצאת עמוק בתוכנו. ואם נרצה לעקור אותה מהשורש זה דורש מאיתנו להפנים שהשורש שלה הוא חוסר אמונה. אני לא באמת מאמין שהשם הוא מצוי ומשגיח.

אני מאמין בקדוש ברוך הוא עד שהנסיון דופק לי על הדלת. עד שאני רואה שהחבר הכי טוב שלי מתחתן לפני. עד שאני רואה שהחבר שלי קונה בית גדול ומרווח יותר משלי. עד שלעיתים נדמה לי שמישהו למעלה התבלבל וטעה בכתובת.

בן עזאי אומר בשמך יקראוך, במקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה. בשמך יקראוך. השם שלך ניתן לך מהשמיים עוד מקדמת דנן. עוד מששת ימי בראשית. במקומך יושיבוך. הבית שלך זה בדיוק הבית שהשם הכין לך. עם השכנים הנחמדים ועם אלו שפחות נחמדים. 

ומשלך יתנו לך. לכל אדם יש דמי כיס. תקציב אלוקי. קופה אישית משלו. ולא מדובר בקופה של בנק הפועלים או של בנק לאומי. יש לך שפע שנקבע לך בכל שנה ושנה. ומהקופה הזאת אתה מקבל את השפע. ולא מהקופה של הגיס שלך, או של הבוס שלך בעבודה.

ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה. אף אחד לא יכול לקחת לך את מה ששלך. אתה רוצה יותר? תתפלל. תצעק לבורא עולם. אבל חשוב שתבין ששום שפע לא מגיע לשני על חשבוני. זה הקופה שלי וזאת הקופה שלו.

חוסר אמונה שכזה, יכול להביא אותנו. את כל אחד ואחת מאיתנו למקום של שנאת חינם. למקום שאני בטוח שמישהו קיבל הטבה על חשבוני. ועל שנאת חינם שכזאת נחרב לנו בית המקדש. על השנאה והקנאה ששורשה באמונה נמוכה. על כל אלה אין לקדוש ברוך הוא בית. על כל אלה אנו בגלות. וזה ליקוי שצריך לתקן אותו. ואפשר לתקן אותו רק אם נבין שהגיע הזמן לעלות כיתה. ולמרות התחושות הקשות, למרות שהלב מתכווץ ומסרב להשתתף בשמחת האחר. צריך לשנס מותניים ולהתחיל לעבוד. צריך לצאת מהגלות.