נסיון או סבל ?!

בס"ד

תתחילו לשנן: ''ניסיון'' ולא ''סבל''

יש להוציא מהראש ומהפה את המילה ''סבל'' ובמקומה לשבץ את המילה ''ניסיון''.

הנסיון נועד להרים על נס את המאמין ולהרימו למדרגות נוספות. העולם כולו גשר צר מאוד. האדם מהלך בעולם ומוקף הוא בניסיונות, כיוון שזו תכליתו, כמבואר ב''מסילת ישרים'' שהאדם נברא לעבוד ולעמוד בניסיון, ויכול חלילה אפילו במחשבה בלבד לא נכונה - להרוס אל ה', חס וחלילה, כמבואר ב''נפש החיים'' שער א' פ''ד, שהאיש הישראלי במחשבתו הרעה הורס יותר מטיטוס ונבוכדנצר שהחריבו את בית המקדש, לפי שהם אין להם חלק בקדושה כדי שיגיעו עד שם לקלקל ולהרוס, ואדרבא, רק אחר שעם ישראל חטאו, ובחטאיהם החריבו את בית המקדש שלמעלה, רק אז הצליחו טיטוס ונבוכדנצר להחריב את בית המקדש שלמטה, וכנאמר בגמרא: קמחא טחינא טחנת, אולם איש הישראלי מגע ידו מגיע עד למעלה למעלה, היש גשר צר יותר מזה? לא רק במעשה לא טוב כבר האדם נופל למטה לתהום, אלא אפילו במחשבה לא נכונה, מחשבה של זעף וזעם על מצבו, עיקום פנים, אי שביעות רצון, כבר מפגם כזה באמונה יכול אור פני ה' לסור ממנו.

והגם שאין הקדוש-ברוך-הוא בא בטרוניא עם בריותיו, וייתכן שמתחשבים בשמים באדם שפולט מילים שאינם הגונות מתוך צערו, אולם אין ספק שאיבד בכך הרבה ממדרגות הקדושה וההתקרבות לה'. ייתכן שאמנם לא ייענש, וגם זה שלא ייענש אין זה פשוט כלל, כי זה תלוי הרבה בחשבון שמים עד כמה היה לחוץ מהניסיון, אולם ודאי שאת המדרגות הנשגבות המיועדות למאמין בשעת ניסיון - איבדם לגמרי.

וכאמור, חבל שהאדם לא מנצל את אפשרויותיו להשקיע על מנת להפיק רווחים, הרי בכל שתיקה ובלימה שהאדם דום לה' ולא מערער על הנהגת ה', בהשקעה זו מרוויח הוא רווחים עצומים ואם אינו מנצל אפשרות השקעה זו וזאת בכך שהוא מתרעם ומלא בטרוניא, אזי כאמור גם אם אינו נענש, לפחות מפסיד אפשרות השקעה מועטת המזכה ברווחים גדולים, כמו כן מפסיד הוא את הזכות שבאפשרות תשלום חוב מועט על מנת לסלק חוב גדול, כי בכל סבל קטן בעולם הזה זוכה האדם להוריד מעצמו הרבה סבל לעולם הבא, כך שמפסיד הוא אפשרות של פרעון במעט הכמות המועיל לכסות חוב גדול.
האמונה צריכה להיות איתנה כסלע, שום כוח בעולם לא יזיז אותה. לא שייך ויתור באמונה. כל ויתור יוצר מציאות חדשה של אמונה, והחילוקים בזה הם בלי סוף.

(הגר''י לוינשטיין זצ''ל)

מהספר נר לרגלי