בתלמוד נפתח סיפורה של חנה ושבעת בניה במילים: "זו אישה ושבעת בניה". הסיפור אירע על רקע גזרותיו של אנטיוכוס אפיפנס, והוא מהווה סמל ומופת לגבורה היהודית.
הסיפור מתאר מעשה גבורה של אם יהודיה ושבעת בניה, שמצאו את מותם על קידוש השם, כשהם מסרבים להשתחוות לפסל.
נציגי הקיסר תפסו את האישה ואת בניה וניסו לשכנע, כל אחד מן הבנים, בזה אחר זה להשתחוות לפסל ולטעום מבשר חזיר.
הביאו תחילה את הבן הראשון. אמרו לו: השתחווה לצלם! אמר להם: כתוב בתורה "אנוכי ה' אלוהיך" - לא אשתחווה! - ציווה המלך להורגו. הוציאוהו והרגוהו. וחנה האם עומדת ורואה.
אמרו לבן השני: השתחווה לפסל!. אמר להם: כתוב בתורה: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני"! - הוציאוהו והרגוהו. וחנה האם רואה וליבה בוכה
הביאו את הבן השלישי וציווהו: השתחווה לפסל! אמר להם: כתוב בתורה - "לא תשתחווה לאל אחר" - הוציאו והרגוהו. וחנה האם רואה ונפרדת במבט אוהב וכואב מבנה.
וגם הבן הרביעי סירב להשתחוות: "זובח לאלוהים אחרים יוחרם", טען הבן - הוציאוהו והרגוהו. וחנה האם רואה.
והבן החמישי טען: "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד" - הוציאוהו והרגוהו. וחנה האם לבה נקרע.
והשישי סירב באומרו: "ה' הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. אין עוד!" - הוציאוהו והרגוהו. וחנה האם רואה, בוכה ולבה גואה.
הלכו והביאו את הבן השביעי ואמרו לו: השתחווה לפסל!. אמר להם: חס וחלילה!. כבר נשבענו לקדוש ברוך הוא שאין אנו מחליפים אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין הוא מחליפנו באומה אחרת.
ניסה המלך לשכנעו: אחיך שבעו ימים ואתה קטן, לא שבעת ימים ולא ראית טוב בעולם - השתחווה לפסל!. ענה לו הבן השביעי - "ה' ימלוך לעולם ועד".
ניסה המלך לרמותו והשליך את טבעתו לארץ לפני הפסל וביקש מהבן להרימה כדי שיאמרו "שמע לקול המלך".
ענה הילד: אוי לך, המלך, אם כבוד עצמך חשוב בעיניך כל כך, כבודו של הקדוש ברוך הוא - על אחת כמה וכמה. - ציווה המלך להורגו.
ביקשה האם חנה: תנו לי את בני ואנשקנו לפרידה.
חנה הייתה מחבקת ומנשקת את בנה ובאזנו לחשה: "בני, לך אצל אברהם אביך ואמור לו: כך אמרה אמי - אל תזוח דעתך עליך, אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות. אתה - ניסיון, ואני - מעשה!".
בעוד חנה מנשקת את בנה הצעיר, הרגוהו.
וחנה עלתה לגג,נפלה ומתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: