בס"ד
היה במנאלי, הודו, בחור נחמד בשם רז, קיבוצניק מצפון הארץ. הוא היה טיפוס שקט ושהה בעיר כמה חודשים טובים”, נזכר הרב שץ. “הייתי פוגש אותו הרבה ברחוב, בין היתר ראיתי אותו עומד ממש מול בית חב”ד, אך תמיד סרב להצעתנו בנחרצות.
“תקופה מסוימת שמתי לב שאותו בחור מגיע מדי יום ונעמד מול חזית בית חב”ד ומביט דקות ארוכות על תמונתו של הרבי, ולאחר מכן ממשיך לדרכו. פעם אחת החלטתי להית ישיר ושאלתי אותו ‘רז, למה אתה מביט כך על התמונה?’ הוא ענה: ‘תראה אני אדם לא דתי, חונכתי לשנוא דתיים, אך מראהו של הרבי שלכם עושה אותי רגוע, אני לא יכול להסביר זאת בהיגיון אך זו המציאות’…
“הופתעתי מאוד נוכח הגישה שלו, והחלטתי שאם כך אני לא מוותר עליו. חלפו עוד כמה שבועות, וקליפות ההתנגדות שעטפו את התנגדותו, נמוגו והוא הסכים להיכנס ולראות, אך לזמן קצר בלבד. הוא נכנס, העיף מבט וברח החוצה. החלטנו לתת לזמן לעשות את שלו. ערב שבת אחד הזמנתי אותו ל’קבלת שבת’, תיארתי לו את האווירה והבטחתי לו שייהנה. להפתעתי הבטיח לבוא, ואכן יצא מוקסם ומתפעל. ‘לו הייתי יודע שכך נראית שבת, לא הייתי מפסיד אף ערב כזה’, אמר.
“החלטנו להכות בברזל בעודו הוא חם, הזמנתי אותו לשבת בבוקר והוא הסכים והגיע. באותה שבת היה מניין תפילה והוא היה חלק מהמניין. ידעתי שמעולם לא עלה לתורה, והחלטתי להעלותו. כבר בתחילת הקריאה הכרזתי: ‘יעמוד רז בן?’ והוא עונה ‘רז מנחם’. השם ‘מנחם’ הדליק אצלי נורה אדומה, רז זה שם ישראלי טיפוסי, אבל ‘מנחם’?
“במהלך סעודת שבת שאלתי אותו על כך, אך הוא לא ידע לענות. במוצאי שבת התקשר לאמו ושאל מדוע נקרא מנחם? היא התפלאה שלא סיפרה לו מעולם את הסיבה. ‘ישנו רבי בניו יורק בשם הרבי מליובאוויטש, ובזכותו נולדת’, אמרה בפשטות. ‘במשך שנים לא זכינו לפרי בטן, הרופאים התייאשו, ובדיוק אז פגשנו מכר שהתקרב לחב”ד וכתב איתנו לרבי ממנו התברכנו וכך נולדת. כאות תודה לרבי, החלטנו לקרוא לך כשמו’. היא לא הבינה למה קולו נשנק פתאום.
הוא הזדעזע מהתגלית הזו. הרבה דברים התחברו לו פתאום. מאז הפך להיות אורח קבוע אצלנו. כשחזר ארצה קיבל על עצמו לשמור שבת, ללמוד חסידות וכיום נמצא בהליכים של העמקת שורשים.
היה במנאלי, הודו, בחור נחמד בשם רז, קיבוצניק מצפון הארץ. הוא היה טיפוס שקט ושהה בעיר כמה חודשים טובים”, נזכר הרב שץ. “הייתי פוגש אותו הרבה ברחוב, בין היתר ראיתי אותו עומד ממש מול בית חב”ד, אך תמיד סרב להצעתנו בנחרצות.
“תקופה מסוימת שמתי לב שאותו בחור מגיע מדי יום ונעמד מול חזית בית חב”ד ומביט דקות ארוכות על תמונתו של הרבי, ולאחר מכן ממשיך לדרכו. פעם אחת החלטתי להית ישיר ושאלתי אותו ‘רז, למה אתה מביט כך על התמונה?’ הוא ענה: ‘תראה אני אדם לא דתי, חונכתי לשנוא דתיים, אך מראהו של הרבי שלכם עושה אותי רגוע, אני לא יכול להסביר זאת בהיגיון אך זו המציאות’…
“הופתעתי מאוד נוכח הגישה שלו, והחלטתי שאם כך אני לא מוותר עליו. חלפו עוד כמה שבועות, וקליפות ההתנגדות שעטפו את התנגדותו, נמוגו והוא הסכים להיכנס ולראות, אך לזמן קצר בלבד. הוא נכנס, העיף מבט וברח החוצה. החלטנו לתת לזמן לעשות את שלו. ערב שבת אחד הזמנתי אותו ל’קבלת שבת’, תיארתי לו את האווירה והבטחתי לו שייהנה. להפתעתי הבטיח לבוא, ואכן יצא מוקסם ומתפעל. ‘לו הייתי יודע שכך נראית שבת, לא הייתי מפסיד אף ערב כזה’, אמר.
“החלטנו להכות בברזל בעודו הוא חם, הזמנתי אותו לשבת בבוקר והוא הסכים והגיע. באותה שבת היה מניין תפילה והוא היה חלק מהמניין. ידעתי שמעולם לא עלה לתורה, והחלטתי להעלותו. כבר בתחילת הקריאה הכרזתי: ‘יעמוד רז בן?’ והוא עונה ‘רז מנחם’. השם ‘מנחם’ הדליק אצלי נורה אדומה, רז זה שם ישראלי טיפוסי, אבל ‘מנחם’?
“במהלך סעודת שבת שאלתי אותו על כך, אך הוא לא ידע לענות. במוצאי שבת התקשר לאמו ושאל מדוע נקרא מנחם? היא התפלאה שלא סיפרה לו מעולם את הסיבה. ‘ישנו רבי בניו יורק בשם הרבי מליובאוויטש, ובזכותו נולדת’, אמרה בפשטות. ‘במשך שנים לא זכינו לפרי בטן, הרופאים התייאשו, ובדיוק אז פגשנו מכר שהתקרב לחב”ד וכתב איתנו לרבי ממנו התברכנו וכך נולדת. כאות תודה לרבי, החלטנו לקרוא לך כשמו’. היא לא הבינה למה קולו נשנק פתאום.
הוא הזדעזע מהתגלית הזו. הרבה דברים התחברו לו פתאום. מאז הפך להיות אורח קבוע אצלנו. כשחזר ארצה קיבל על עצמו לשמור שבת, ללמוד חסידות וכיום נמצא בהליכים של העמקת שורשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: