ישועת השם כהרף עין

בס"ד

לחנות תשמישי הקדושה של יורם בשכונת התקווה בתל אביב, נכנסה בשעה אחת בצהריים, אישה כבת שלושים לבושה במכנסיים ובחולצה קצרה וביקשה כמעט בלחש: "תביא לי את הטלית לתפילה הכי זולה שיש לך בחנות!". יורם ביקש: "רק תאמרי לי לאיזה גיל את צריכה את הטלית, כדי שאדע איזה מספר להביא לך. יש טליתות לגיל שבע, חמש, ואפילו לגיל שלוש...". האישה: "לא משנה בכלל. העיקר שתביא לי את הטלית הכי קטנה, פשוטה וזולה שיש לך...".

יורם התנצל: "מצטער, אבל אני עדיין לא יודע מה להביא לך". האישה ענתה: "תראה, אני קצת מתביישת לספר לך, אבל כמו שאתה רואה, אני לא דתייה ואבא שלי ביקש ממני לנסוע לירושלים לרב בן טוב כדי לקבל ממנו ברכה למציאת חתן. בכלל לא שייך לי הקטע הזה ולא רציתי לשמוע לו, אבל הוא נדנד לי, עד שבסוף הסכמתי לנסוע. הגעתי לבית של הרב, שילמתי מה שנדרש, פגשתי את הרב וסיפרתי לו שאני זקוקה לברכה כדי להתחתן. הרב אמר לי שאקנה טלית לתפילה, וזו סגולה בדוקה לכך שאתחתן בקרוב.

תראה, אני לא כל כך מאמינה בדברים האלה, אבל בגלל שכבר עליתי לירושלים, וגם שילמתי כסף, ואני מכבדת את אבא שלי, אז רציתי לקיים מה שהרב אמר וככה לגמור עם הסיפור הזה...". איש מבוגר ממוצא תימני, שהיה בחנות באותה עת, אמר לה בבת שחוק: "אם תקחי טלית קטנה, יגיע לך חתן קטן... עדיף שתקני טלית שתתאים לחתן גבוה...". הבחורה, הגבוהה למדי, הודתה במבוכה: "באמת אני מחפשת חתן בגובה מתאים... אז איזו טלית לקחת?". "תקחי מידה ששים”, ענה האיש. היא נענעה בראשה לאות הן, ויורם הלך להביא לה טלית בגודל המבוקש.

בעודו מחפש טלית מתאימה, התקשר לחנות ידידו לעסקים מחולון, שומר תורה ומצוות בן חמישים וחמש בשם אורי. לאחר כמה מילות נימוסין, ניגש אורי לעניין: "הרבה זמן אני רוצה להתקשר אליך. אני מחפש לבן שלי שידוך. אולי אתה מכיר מישהי שיכולה להתאים לו?". יורם כלל לא הכיר את בנו, אבל בגלל צירוף המקרים, הציע בנימה משועשעת: "תשמע. בדיוק נמצאת אצלי בחנות בחורה שקונה טלית בתור סגולה לחתונה... היית רוצה אולי לדבר איתה?". אורי: "למה לא?...". יורם פנה לבחורה: "תשמעי. על הקו נמצא מכר שלי בשם אורי, שרוצה לחתן את הבן שלו...". באותה עת החלה החנות להתמלא בלקוחות. הבחורה הייתה נבוכה מאוד ואמרה: "תגיד, מה אתה עושה לי פה בושות?! באתי לחפש אצלך בסך הכל טלית ולא חתן...". יורם ענה: "לא, חלילה, אל תיפגעי. פשוט ככה יצא משמיים...". אורי ידידו, שהמתין כל העת על הקו, הציע: "אתה יודע מה, קח ממנה מספר טלפון!". יורם ביקש ממנה בקול נמוך שתרשום את מספר הטלפון שלה על פתק. לאחר התלבטות רשמה בחוסר חשק את מספרה. לאחר מכן שילמה עבור הטלית שיורם ארז עבורה, הכניסה אותו לתיקה ויצאה מהחנות בחיפזון.

חלפו כחודשיים, ואז בצהרי היום נכנסה לחנות אישה לבושה בחצאית וחולצה ארוכה ושאלה במאור פנים: "שלום, מה נשמע? אתה זוכר אותי?". יורם ענה: "מצטער, אבל אני לא זוכר". האישה: "הייתי אצלך לפני חודשיים וקניתי טלית בתור סגולה לשידוך והשארתי אצלך מספר טלפון...". יורם נזכר באותה בחורה ואמר: "אה, כן, עכשיו נזכרתי. נו, מה יצא מכל הסיפור?". הבחורה: "אל תשאל, הבחור התקשר אלי ונפגשנו כמה פעמים...". "נו?!", שאל יורם בסקרנות גוברת. האישה שלפה מתיקה מעטפה ובתוכה הזמנה לחתונה. יורם התרגש ובירך אותה במזל טוב. היא סיפרה לו שבעקבות השתלשלות המקרים שהובילה לחתונה עם שומר תורה ומצוות, בדעתה להתחזק ביהדות עם שותפה לחיים.

לאחר מכן הוסיפה: "אבל יש לי בעיה עם הגודל של הטלית. החתן גבוה במיוחד ואני צריכה טלית במידה אחת גדולה יותר". יורם: "אין שום בעיה! תחזירי את הטלית שקנית, תקבלי ממני טלית גדולה במידה אחת ותשלמי את ההפרש, כמה שקלים בסך הכל". הבחורה: "לא, בשום פנים! תביא לי טלית מתאימה ואת הקודמת אני שומרת אצלי. סגולה לא מחזירים...". (מתוך הספר "עין רואה" של הסופר עודד מזרחי הי”ו).

ישועות כהרף עין