בס"ד
מספרים, שכאשר היה חכם רבי יעקב מוצפי זיע״א נער בן עשר שנים, זכה
להיות נוכח בלוויתו של הבן איש חי זיע״א. כשראה זה הנער את רבבות
המלווים שהגיעו ללוות למנוחות את רבם הגדול, התרגש מאוד ובלי
תשומת לב פלט מפיו משפט קצר: ״ריבונו של עולם! מבטיחך אני הקטן
שכאשר אגדל, אשא אשה, ואוליד בן - אקרא לו בשם הצדיק הקדוש שהלך
לעולמו - יוסף״.
השנים עברו. הנער התבגר, התחתן, אך הנדר נשכח מליבו, ולא נזכר בו
אף כשנולד לו בנו בכורו.
בליל הברית, ישב רבי יעקב ועסק בלימוד הזוהר הקדוש, כנהוג בלילה זה.
תוך כדי לימודו נפלה עליו פתע פתאום שינה, והנה הוא רואה בהקיץ ממש,
- 45 - את הבן איש חי עומד לפניו בכל הדרו. הוא זיהה אותו מתמונתו
המפורסמת שהיתה נפוצה בכל בית בבבל. ״חכם יעקב״! קרא אליו הבן איש
חי במתק שפתיו, ״ההנך זוכר את נדרך שנדרת לה׳ בילדותך עת נדחפת בין
ההמונים שליווני אל מנוחתי? עתה הגיעה העת שתקיימנו״!
רבי יעקב התעורר בבהלה ומיד למד משנה אחת ונדר צדקה לעילוי
נשמתו של רבו הקדוש, תוך שהוא מודה לה׳ יתברך שזיכה אותו לראות את
פני הבן איש חי בחלום ועל שהטריח עצמו לבוא ולהזכירו את מה שנדר
לפני שנים רבות.
למחרת בעת הברית, התפלאו בני משפחתו של רבי יעקב למשמע אוזניהם
בעת בה קרא לבנו בכורו בשם יוסף, שכן ידוע היה להם כי שם אחר הוא
שעתיד להקרא בו הבן. אך בסעודת המצוה סיפר רבי יעקב את חלום הלילה
האחרון, ונחה דעתם של כל בני המשפחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: