ונשמרתם מאוד לנפשותיכם

בס"ד

מספרים, כי פעם אחת הבן איש חי זיע״א לא חש בטוב, ועל כן הביאו לו

 כמה רופאים על מנת שיבדקוהו. בין רופאים אלו היו גם כמה גויים. אמרו לו

 הרופאים, שכיון שהיה רגיל לשבת על הרצפה ולכתוב על הנייר זה גורם לו

 לעייפות יתרה, ועל כן עליו לצאת מעט לטייל ולנשום אויר צח וטוב בכל

 יום. הסכים הבן איש חי לעניין זה וקרא לבנו, רבינו יעקב זיע״א וביקש ממנו

לקחת עמו ספר ולקרוא לו ממנו בדרך, כדי שיוכל לקיים ׳ובלכתך בדרך׳

ושחלילה וחס לא יהא ביטול תורה. הרופאים לא הסכימו לכך, בעודם

טוענים שעליו לפוש ולנוח. אמר להם הבן איש חי: ״אם כך, אני אלמד איזה

נושא ואתעמק בו בדרך״. אך גם לזאת סירבו הרופאים ואמרו כי הוא חייב

לפוש ולא חלילה לאמץ את ראשו כלל. אמר הבן איש חי: ״אם ככה - אלך

לטייל כפי שהרופאים ציוו״, קם ממקומו ואמר: ״לשם יחוד קודשא בריך הוא

וכו׳ הריני יוצא לטייל כדי לקיים את גופי ולהביא לבריאותי לקיים את מה

שכתוב בתורה ׳ונשמרתם מאוד לנפשותיכם׳ וכו׳ ״. ונוסח כמעין זה הודפס

בספרו ׳לשון חכמים׳.