בס"ד
מספרים, כי פעם אחת בערב שבת, הגיע פועל ניקיון לנקות את הזבל
בחצר ביתם של הורי הבן איש חי זיע״א. אמו הרבנית, שהיתה ידועה
כמכניסת אורחים גדולה, מיהרה להציע לפועל הניקיון כוס שתיה קרה
וצלחת חמה מלאה מתבשיל החמין שהכינה לכבוד שבת-קודש. פועל
הניקיון אמר תודה, אך סירב בנימוס להצעתה של הרבנית. דחקה בו
הרבנית שאל נא יתבייש. אך הוא בשלו, מסרב. שאלה אותו הרבנית כי
שמא הוא חושש לכשרות המאכל - שמא אינו ברמה טובה - והלא זהו ביתו
של הרב הראשי! משראה פועל הניקיון שלא יוכל עוד להתחמק, אמר
לרבנית כי נזהר הוא שלא להנות משל אחרים.
באותה עת ישב הבן איש חי בחדרו, וקשוב היה למה שהתרחש בחצר, אך
כששמע את תשובתו של פועל הניקיון הפשוט, התרגש למשמע דבריו,
והעריצו - שעל אף פשיטותו, אוחז הוא במדרגה כזו. ומאחר שידע על עצמו,
שאז עוד לא הגיע למדרגה זו - היה יושב ובוכה בדמעות, כל אותה העת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: