הרב המשיך לבכות...

בס"ד



סרן דודו, יליד קיבוץ השומר הצעיר בעמק יזרעאל, מפקד פלוגה בצנחנים, שנא כל דבר שיש

בו ריח של קדושה.

הוא היה נוהג ללעוג לשומריי המצוות, אבל כל פיקודיו, כולל חרדים, העריצו אותו על

האומץ והתעוזה שלו.

פרצה מלחמת יום כיפור. הצבא המצרי צלח עם 300,000 חייליו, את תעלת סואץ.

הצבא הישראלי נדהם - מדבר סיני היה פתוח, ותוך מספר שעות יכול היה הצבא המצרי

להגיע למרכז הארץ.

מפקד החטיבה ברפידים, הודיע לפיקודיו ,כי כדי לעזור לצבא להתארגן ביממה הקרובה,

עליהם לכבוש את מעבריי ההרים מיד !

אחרת, עד הבוקר, יהיה הצבא המצרי בבאר שבע.!

יש סכנה להיכנס עם החטיבה עכשיו אל תוך מעבריי ההרים, כי נמצאים בהם עשרות

אלפי מצרים, עם ארטילריה כבדה,שיוכלו בקלות להשמיד את החטיבה.

לכן צריך להזעיק לתגבורת את חיל האויר, שיטיל פצצות על ההרים, כדי שאפשר יהיה לכבוש

את מעברי ההרים.

החושך הגדול לא מאפשר לטייסים לראות היכן מתחפרים המצרים, לכן צריך לשלוח חייל

אמיץ שיסע בג'יפ אל ההרים, ויהווה פתיון למשוך אש.

על פי אורות האש, יוכלו הטייסים לדעת היכן מצויים המצרים.

על החייל מוטלת המשימה למשוך אש זמן ארוך ככל שיוכל ,וברור שמדובר במבצע

התאבדות , שהחייל לא יצא ממנו חי.

שאלו מי מתנדב ?

אף אצבע לא הורמה, חיילים רגילים להתנדב,כאשר יש סיכוי זעיר שישארו בחיים,

ויוכלו להנות מהצל"ש שיקבלו, אבל במקרה הזה, הם הבינו שהם נמסרים מלכתחילה למיתה...

אצבע הונפה - אצבעו של דודו.

"סרן דודו, אינך רשאי להתנדב, הצבא זקוק לך !" - הודיע מיד המח"ט. "כל יום צריך

להיוולד לך בן רביעי. אחיך יוסי נהרג מול עיניך במלחמת ששת הימים ".

לא עזרו השכנועים, דודו עלה על הג'יפ ודהר בחולות הקשים של סיני, במהירות רבה,

וב" זיג זג", כדי למשוך אליו את אש המצרים.

הוא לא ידע, שהחטיבה כבר כבשה את מעבריי ההרים.

שני פגזים נחתו על הג'יפ. גוש של אש התרומם ונפל .

סרן דודו שכב בחולות, כששתי ידיו מפוזרות לכל עבר.

הליקופטר לקח אותו במצב "צמח", לבי" ח תל השומר.

הרופאים אמרו שאם יזיז אבר, תוך 3 ימים, יש סיכוי מזערי לחייו.

ואכן, בנר שמיני של חנוכה קרה הנס.

תחילה הזיז את אצבעות רגליו ולבסוף פקח את עיניו.

המילים היחידות שיצאו מפיו של דודו היו :

"אני רוצה את הרב של בית החולים ".

כולם נדהמו לנוכח בקשתו, בשל תיעובו את נושא הדת והרבנים.

הגיע הרב.

" רבי ! כל ימיי לעגתי לכל דבר שבקדושה.

רבי, אני רוצה להניח תפילין עכשיו, לפני שאני נפרד מן העולם."

הרב התרגש והתחיל לבכות...

"רבי, קראתי לך לא בכדי לבכות הנח לי תפילין "

הרופאים האיצו ברב למלא את מבוקשו, פן ח"ו יאבד דוד את הכרתו שנית.

הרב רצה ליטול את ידו השמאלית דל דודו, על מנת להניח עליה את התפילין, אך לדודו

לא היתה יד שמאל.

גם את יד ימין לא מצא, והרב המשיך לבכות...

בסופו של דבר, הניח לו תפילין של יד סביב הצוואר, ותפילין של ראש על ראשו.

זה לא היה פשוט להניח תפילין לחולה,שצינור הנשמה מחובר לאפו, ושני צינורות עירוי

אל הוורידים בצווארו.

"רבי, אני חייב להגיע אל הכותל הקדוש. מעולם לא הייתי שם כמו יהודי."

" תנוח עכשיו,אתה חולה. כשתבריא, תיסע לכותל המערבי." פקד הרופא.

"אני מצהיר שלא אקח את אות המלחמה ! אני מבקש שתורידו לי את כל העירויים,

אם מדינת ישראל מסרבת לבקשתי האחרונה.

אחי אף הוא מסר את נפשו במלחמת ששת הימים...

הרופאים חששו שההתרגשות והרוגז, יזיקו לו, ותוך מספר דקות ,נחת מסוק בשדה התעופה

של בית החולים.

צוות רפואי שלם עמד עם מיטתו של סרן דודו,

לפני הכותל.

דודו הרטיב את הכותל בדמעותיו.

תוך מספר ימים נפטר דודו, ייתכן שרגעים גדולים אלו בסוף ימיו, יכולים לפתוח בפניו את 

היכלי גן עדן.

אף אחד מאיתנו לא יודע מתי תהיה אחריתו, לא מספיק להרהר בתשובה, אלא חייבים

להתחזק ולעשות תשובה, ויפה שעה אחת קודם, כדי שנוכל לזכות לחיי נצח בעולם האמת.